ספרים
הרצאות
ייעוץ

מחשבות על התנהגותם של ארגונים – רשמים מכנס

[29/9/2016]

אחריות תאגידית זכתה לעדנה אחרי המשבר הגלובלי של שנת 2008. תאגידים הבינו שהתנהגות עיסקית נאותה היא לא רק עיצוב חזות נחמדה לתאגיד שבמרכזה פילנתרופיה קהילתית, אלא גם כלי לניהול סיכונים - יעידו על כך המנוחים בנק ההשקעות 'ליהמן ברדרס' ופירמת רואי החשבון הגלובלית 'ארתור אנדרסן'. בימים אלו ממש גם ענקיות האינטרנט 'גוגל' ו'פייסבוק' חשות נחת זרוע של רגולטורים הקוצפים נגדם על הימנעות מתשלום מיסים, או על חדירה רבה מדיי לפרטיות המשתמשים. מצד שני, התנהגותם מצביעה על כך שהתובנה לא ממש חלחלה לתוככי התאגידים הגדולים, גם אם הם מייצרים דוחות קיימות מעוצבים למהדרין העומדים בסטנדרטים בינלאומיים.

השבוע השתתפתי ב"כנס השביעי לדיווחי קיימות" שנוהל במקצועיות, תנופה וחן, על ידי ליעד אורתר: ראש 'המכון לאחריות תאגידית' ב'מרכז האקדמי למשפט ולעסקים' ברמת גן.
לאחר דברי הפתיחה עלה אל דוכן הנואמים ראשון הדוברים אייל צופן, ראש מערך ההדרכה ב'בנק לאומי' ומראשוני המנהלים בארץ שהבינו את חשיבות התחום. הוא אמר שלאחריות תאגידית יש ערך עסקי וכיום בעלי תפקידים בבנק מבינים את זה. למשל, את ההשלכות של מתן אשראי לחברות בנייה שאין להן תקני בטיחות. כיום לבנק יש קוד אתי למתן אשראי.  
עוד אמר כי הדוח אינו רק דוח, אלא הוא גם יכול להביא לשינוי. הוא הביא, כדוגמה, שאלון שביעות רצון שהועבר לספקי הבנק ובו שאלות נוקבות על דרך התנהלותו של מערך הרכש, כמו המידה בה הוא מנצל את יתרונו לגודל. כיום, אמר צופן, אנשי הרכש מבינים כי לדרך ההתנהלות שלהם יש השפעה על תדמית הבנק.
הוא דיבר על שותפויות ארגוניות שנוצרו בבנק בעקבות הדוח ועליית המודעות לאחריות תאגידית. לדוגמה: בבנק זיהו 50 לווים שהתקשו להחזיר משכנתאות, חלק ניכר מהם מובטלים. מערך ההדרכה של הבנק יחד עם 'לאומי למשכנתאות' ו'הג'וינט' ארגנו למשתתפים תוכנית הכשרה לקליטה בשוק העבודה. בסופה של דרך 11 מהם חזרו והשתלבו במעגל העבודה.
יפה, תודו. בתודעה שלנו בדרך כלל 'זיהוי' כזה מתחיל עם מכתב מאיים מהמחלקה המשפטית. 

מרצה נוסף בכנס, ד"ר נועם גרסל מחברת הייעוץ 'ECO-OS', אמר כי רק כ-5000 חברות מותג רב לאומיות הפיקו דוחות קיימות. ובארץ מספרם עומד, לדבריו, על כמה עשרות. עצם ההדגשה כי אלו חברות מותג ממחישות את הטיעון שהצגתי לעיל. בדרך כלל ארגונים מקדמים אחריות תאגידית לאו דווקא כי כך ראוי לנהוג, אלא בעיקר כדי לחזק את המותג שלהן, או כדי למנוע פגיעה בו (זכור מקרה הדגל של 'נייקי' וסדנאות היזע של קבלני המשנה שלה בדרום מזרח אסיה). זאת, בין אם דרך העשייה למען... (הגישה הפילנתרופית) או דרך מיתון הביקורת הציבורית (גישת ניהול הסיכונים). ד"ר גרסל הציג את משאת נפשם של אנשי האחריות התאגידית: חדשנות עיסקית ההופכת התנהגות נאותה לחלק מליבת העסקים. למשל ייצור ושיווק של מוצרים ירוקים כמו המכונית החשמלית 'טסלה'.

זו אכן משאת נפש ראויה וחשובה שכבר שנים מביעים אותה (למשל, בסקירה שלי את התחום בישראל, משנת 2008
) אך גם כיום מעטים הם הארגונים שקיימות היא ליבת העשייה שלהם. עשייה של דברים טובים באמת הם עדיין לא עסקים בהיקף מהותי.
'נטפים', חברת ההשקיה הגדולה בעולם, היא אחת מהן וגם מפיקה דוח קיימות. החיים שלה אמורים להיות קלים כי עשייה 'טובה' נטועה בליבת העסקים שלה. היכולת לאפשר גידולים חקלאיים באזורים צחיחים או ליצור חיסכון משמעותי במים (השקיה בטפטוף במקום השקיה בהצפה) שמים אותה לטעמי באותה רמה של 'חדשנות עיסקית' כמו טסלה.
אז למה צריך ב'נטפים' מנהל קיימות תאגידי? הרי האחריות התאגידית מובנית בעצם העשייה שלה. ואכן, נתי ברק, הנושא בתפקיד זה, צריך בעיקר לטפל בשני הרכיבים המסורתיים שהזכרנו עיל, הפילנתרופי ('אחריות חברתית' כלשונו) וה'ניהול סיכוני' ('מימשל נאות' כלשונו). עם 'חדשנות עסקית', הוא כנראה מסודר.

בעיני החלק הפילנתרופי קל יחסית לביצוע. מקצים סכום מסוים לעשייה חברתית ומחליטים למי או למה להקצות אותו. צריך לנהל את זה בתבונה אבל המשימה לא נדמית מסובכת.
החלק המורכב והבעייתי ביישום אמיתי של אחריות התאגידית הוא לדעתי החלתה של התנהגות עיסקית נאותה בארגון. אם תאגיד מייצר מוצרים ירוקים למהדרין וגם תורם רבות לחינוך ולבריאות בעולם השלישי, ומצד שני ההתנהלות השוטפת שלו רצופה פעולות שמידת הערכיות שלהן שנויה במחלוקת, אז לא עשינו כלום ככל שהדברים נוגעים לאחריות תאגידית. 'ליהמן ברדרס', 'ארתור אנדרסן', 'נייקי' או 'סימנס' כנראה עשו רבות למען הקהילה. אבל את המכות הקשות והכואבות חטפו בגלל מימשל תאגידי לקוי.

מורכבות ההחלה של מימשל תאגידי נאות הובעה בהשוואה פיקנטית בין השיחות שערך נתי ברק עם מנהלי חברות הבת בארה"ב וברוסיה על החלת כללי השקיפות והדיווח שגיבשה הנהלת נטפים. המנהל האמריקאי אמר לו: "כל מה שאמרת ממילא מבוצע אצלנו על פי חוק". המנהל הרוסי שאל אותו אם הוא רוצה שיסגור את העסק. ברק לא סיפר לשומעים מה ענה לרוסי ומה סוכם ביניהם, אז שאלתי אותו. הוא ענה שלרוסי לא הייתה ברירה והוא נאלץ להסתדר עם זה. כשלחצתי עליו עוד קצת הודה ברק שהוא לא יכול לדעת מה כל אחד עושה בשטח.
בהפסקה שוחחתי עם מנהלת אחריות תאגידית של חברה ישראלית שיש לה סניפים בחו"ל. היא אמרה לי שהסניף ברוסיה לא חתם על אמנת האחריות התאגידית של החברה. אני חושב שזה יפה ומראה קורטוב של הגינות. תארו לעצמכם שהרוסים גם היו חותמים ובכל זאת נוהגים כפי שהם סבורים שעליהם לנהוג כדי לקדם את עסקי החברה.
קשים חייו של מנהל אחריות תאגידית, קשים אך יפים. 

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד