ספרים
הרצאות
ייעוץ

ניהול: מקרה חלוץ: מה בין מנהל לפוליטיקאי

הרמטכ"ל חלוץ, המרשה לעצמו לומר את שעל ליבו ללא כחל ושרק, עדיין לא השכיל לסגל לעצמו כישורים פוליטיים, ובתוכם הבנה עמוקה של פסיכולוגיית ההמונים

[פורסם לראשונה ב - YNET]

מתברר שלרמטכ"ל דן חלוץ יש בעייה עם החשיבות שהוא מייחס לאיך דברים נראים. שיא ביטוייה הוא כמובן פרשת מכירת מניותיו בצהרי היום הראשון למלחמה בצפון. הדי מכירה זו עדיין לא שככו וצילה הכבד ילווה אותו עוד זמן ממושך.

לנו אין ספק שמדובר בפעולה תמימה, חלק מסידרת פעולות רגילות שהיה עליו למלא דרך שיגרה באותו יום. פעולה שתוצאותיה הכלכליות אולי היו מתבטאים באלפי שקלים לכאן ולכאן – לא משהו ששווה להתלכלך בגללו גם אם אתה מג"ד ולא רמטכ"ל.

חלוץ מכר את תיק המניות כחלק משורת משימות שהיה צריך לבצע, מבלי לתת את הדעת על משמעות הפעולה, אם תתגלה. אני משוכנע כי כאשר נתן את ההוראה הוא לא עשה זאת בלחש, כדי שאף אחד בסביבתו לא ישמע. מבחינתו זו הייתה פעולה לגיטימית לחלוטין.

כשבועיים קודם לכן צצה הבעייה בהקשר אחר. כל הארץ רעשה וגעשה על כך שסגן הרמטכ"ל קפלינסקי נשלח לצפון בתור 'זרועו הארוכה של הרמטכ"ל'. צעד זה נראה כמו הדחה של אלוף פיקוד הצפון, אודי אדם, למרות שלא עמדה מאחוריו כוונה להדיח אלא אולי לעזור, לתת גיבוי, לחזק. אדם הרי המשיך לפעול כאלוף פיקוד וגם כעת הוא ממשיך בתפקידו.

גם במקרה זה חלוץ כנראה לא חשב על ההשלכות של צעד כזה, העשוי לגרום לעירעורה של האמונה הנדרשת של החיילים והקצינים באלוף הפיקוד שלפקודתו עליהם לסור. הוא שלח את קפלינסקי לסייע. מה רע בכך? לא רע, זה בסדר, אבל הדרך בה זה נעשה היתה ישירה ולא מתוחכמת.

חלוץ מצטייר כאדם משימתי מאד, שמתבטא באופן ישיר שלא לוקח בחשבון את הדרך בה דבריו נתפסים באוזני שומעיו. עוד לפני מינויו לרמטכ"ל אמר את האמירה המקוממת על כך שכשהוא משחרר פצצה על יעד אזרחי הוא חש רק את ההדף הקל במטוס. הוא אמר את האמת הפנימית שלו, זה מה שהוא חש, אבל במקרה זה אמירת האמת הייתה בעוכריו, והוא לא היה רגיש להשלכותיה.

ככל שמנהל, כמפקד, בכיר יותר במערכת, עליו לקחת בחשבון גם שיקולים שהם כביכול פחות 'ענייניים'. מג"ד צריך להתמקד בניהול מקצועי של הגדוד ובהשגת מטרותיו המבצעיות, אלוף פיקוד צריך גם הוא לנהוג כך בגיזרת הפיקוד שלו. אבל שלא כמו מג"ד, כאשר אלוף פיקוד מכלכל את צעדיו עליו גם לחשוב כיצד צה"ל יראה בתקשורת, מה יאמרו הפוליטיקאים ואיך ישפיע הדבר על מורל הציבור ואמונו בצבא. הוא צריך לתת משקל רב גם למרכיבי החלטה אלו. ואם אלוף הפיקוד כך, רמטכ"ל כל שכן.

בקיצור, הרמטכ"ל הנוכחי הוא בדיוק ההפך מהדימוי של פוליטיקאי מצוי. אדם ישר הבטוח בעצמו וביכולותיו, המרשה לעצמו לומר את שעל ליבו ללא כחל וסרק. זה נשמע מצוין, כאלו אנשים בדיוק אנחנו אוהבים לאהוב; אך למרבה הצער, מי שעומד בראש מערכת גדולה ומורכבת צריך גם כישורים פוליטיים מגוונים ובתוכם הבנה עמוקה של פסיכולוגיית ההמונים.

מרבית קציני הצבא, גם בדרג של אלופים, עובדים פנימה אל תוך הארגון; אך רמטכ"ל, מרגע מינויו הופך לדמות ציבורית. בתור שכזה עליו לאמץ תכונות של פוליטיקאי. לא במקרה חלק ניכר מהרמטכ"לים שלנו (וגם לא מעט אלופים, רמטכ"לים בפוטנציה) הפכו לאישים פוליטיים לאחר שהשילו את מדיהם. חלוץ כנראה עדיין לא השכיל לסגל לעצמו גינונים של פוליטיקאי ולכן כשל יותר מפעם אחת בעניינים אלו. 

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד