ספרים
הרצאות
ייעוץ

ניהול: הבו לי רגולציה שקופה

בעוד מטרת הרגולטור היא למנוע פגיעה של ארגונים שונים בציבור, פעמים רבות הוא מכביד על הארגונים, כך שהנפגע העיקרי הוא השירות המוענק לציבור. הפיתרון? שקיפות!

[ת.ע. 29/1/2009]

[פורסם לראשונה ב - YNET]

הרגולטור בעיני כמוהו כאנטי וירוס האמור להגן על המחשב, אך לא בדרך שתשבש את פעילותו. כך הרגולטור - הוא אמור ליצור חסמים ומגנוני הרתעה בפני ארגונים כדי למנוע פגיעה במחזיקי העניין שלהם, אך עליו להיזהר שלא להכביד את ידו עד כדי כך שימנע מאותם ארגונים לשרתם כראוי. אנטי וירוס שאינו מתאים יכול להאט מאד את פעילות המחשב, לשבש את עבודתו ואפילו להפיל אותו.

 

בישראל יש לרגולציה משקל רב יחסית בגלל מאפייניו של המשק הישראלי, שאחד מהם הוא בעיית האכיפה. הקטנתו של המגזר הציבורי וסיבות היסטוריות נוספות אינן מאפשרות, במקרים רבים, פיקוח ואכיפה נאותים של כללים והוראות שנקבעו על ידי הרגולטור, ולכן קיימת נטייה להוסיף מגבלות נוספות רק כדי ליצור הרתעות נוספות.

 

כנגד זה זועקים, במידה רבה של צדק, גופים מפוקחים רבים: מחברות סלולר, רשתות טלוויזיה ובנקים ועד ארגוני מגזר שלישי.

 

אלו האחרונים, שערכו בשבוע שעבר את הכנס השנתי שלהם, תלויים במיוחד במדינה - הן משום שלרבים מהם היא מעבירה תקציבי פעילות, והן משום שסקטור זה עדיין אינו מתנהל בשקיפות ראויה. לכן, כמשקל נגד לשקיפות הנמוכה, הרגולטור, כאמור, יוצר הרתעות נוספות.

 

על כן לא היה זה מפתיע לגלות כי עיניהם של רבים מדוברי הכנס שאורגן על ידי "מנהיגות אזרחית", ארגון גג של ארגוני מגזר שלישי, היו נשואות אל אנשי האוצר, במיוחד כמקור כספי, ואל רשויות המדינה בכלל - גם כמפעילי רגולציה.

 

הפיתרון - שקיפות דו צדדית

לטעמי שקיפות יכולה לפתור חלק מהבעיה, אך שקיפות דו צדדית - לא רק של הארגונים המפוקחים - גם הרגולטור צריך לעמוד במבחן השקיפות. לא פעם החלטות רגולטוריות הן תוצאה של גחמה של אדם זה או אחר שנתן פרשנות מרחיבה להוראות ולתקנות, ומשתמש בסמכויות שהוקנו לו כדי לאכפן. במקרים חריגים הן מגיעות לבית המשפט - זה מיותר, מסורבל ויקר.

 

השקיפות היזומה, החשיפה לעין הציבור, יכולה להוות מרכיב ממנגנון האכיפה. זהו מרכיב רב עוצמה שאינו תובע משאבים רבים - די באתר אינטרנט. התקשורת מצידה תשמח להיות צינור המידע, דברים מעין אלו הם לחם חוקה.

 

במקום שחשב ממשלתי יבצע במסתרים בדיקה ויתדיין עם הארגון המפוקח על ידו, יש לחשוף את הפעולות המבוקרות, ככל שניתן, ושהציבור ישפוט. כמו כן, כאשר רגולטור מצדו מקבל החלטה שנויה במחלוקת יש לחשוף אותה. עצם הידיעה כי הפעילות של שני הצדדים, המפוקח והמפקח, חשופים לעין כול היא עצמה גורם מונע וממתן רב משקל.

 

אך משום מה נראה כי שני הצדדים חוששים מאור שמש חזק מדי, למרות שהוא היה גורם לצמצום עלויות פיקוח ולניהול תקין יותר של ארגונים מפוקחים, אחרת מדוע עדיין לא נעשה מעשה?  

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד