ספרים
הרצאות
ייעוץ

ניהול: הרווח הוא לא תמיד השורה התחתונה

כשהנהלת הארגון ועובדיו מתוגמלים רק על השאת רווחים - הדבר גורם ללקיחת סיכונים מופרזים. התגמול צריך להינתן גם על בסיס שמירה על כללי האתיקה והמוסר, איכות חיי העבודה של העובדים, של הספקים, ושל ציבור הרחב

[ת.ע. 15/2/2009]

[פורסם לראשונה ב - YNET]

 

אחד המרצים שהופיעו בכנס הרצליה שנערך בשבוע שעבר, במסגרת דיון במשבר הכלכלי העולמי, היה מייקל אוקסלי, סגן יו"ר נאסד"ק ומי שמוכר יותר כשותף לחקיקת חוק סרוונס-אוקסלי הקובע כללי בקרה ופיקוח על חברות בארה"ב. אוקסלי מנה עשר טעויות בולטות שעשו גופים ציבוריים ופרטיים שסייעו ליצור את המשבר. אחת מהן היא שיטת תיגמולם של המנהלים הבכירים. אוקסלי טען כי שיטת התיגמול עודדה לקיחת סיכונים גבוהים ויצרה שאננות וביטחון מופרז. 

 

הביקורת על שכרם הגבוה של מנהלים בכירים התקיימה עוד טרם פרוץ המשבר, אך בעליהן ומנהליהן של חברות משגשגות (או, כפי שהסתבר, רבות מהן שגשגו רק לכאורה) ביטלו אותה בהינף יד תוך קביעה שלמנהל מצליח הזכות לחלוק עם החברה בפירות הישגיו. 

 

עולה השאלה, מה הם אותם הישגים? האם הם באים לידי ביטוי בעיקר בשורת הרווח? נראה שכן. הרווח הוא בדרך כלל, במישרין או בעקיפין (ערך מנייה מושפע גם הוא מרווחיות החברה) הבסיס לתיגמול הנדיב. גם המחוקק תומך בכך. חוק החברות הישראלי, למשל, קובע כי "תכלית חברה היא לפעול על פי שיקולים עיסקיים להשאת רווחיה..." (סעיף 11א' לחוק החברות). על מה, אם כן, ילינו המלינים?

 

לא להימדד רק לפי רווח

ג'רי גרינפילד, ממייסדי בן&ג'ריס, אמר בכנס על אחריות תאגידית כי "מנכ"לים מתמקדים ברווח, כי עליו הם נמדדים. לו היו מודדים אותם לפי עשייה חברתית הם היו עוסקים באינטנסיביות גם בתחום זה".

 

דברים של טעם, מדוע רק לבחון את הרווח ולא את המחיר ששולם כדי להשיגו? מחיר הפגיעה בחברה, בכללי האתיקה והמוסר, באיכות חיי העבודה של העובדים, של הספקים, של ציבור הרחב.

 

כיום במיוחד קשה לקבוע בנחרצות כי הרווח הוא המטרה ואין בלתה. יש לבחון היטב את דרך היווצרותו ועל בסיס זה לקבוע את תיגמול המנהלים. אם חברה אינה מבינה כי עליה לפעול כך וכי הדבר גם מסייע לעסקיה לאורך זמן, יש להכריחה לפעול ברוח זו.

 

חוק החברות אינו מתעלם מהשלכות אלו של "השאת רווח"; אך גם בחוק נכתב: "... ניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה (של "השאת רווח" – ש.ש.), בין היתר, את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת עניינו של הציבור...". השימוש במילה "ניתן" הוא בעייתי ומותיר את העניין לשיקול ההנהלה. משעה שהדבר נתון לשיקול דעתה של ההנהלה, אם תרצה תביא בחשבון שיקולים אלו - לא תרצה, לא תביא.

 

לכן אם היה המחוקק מחליף את המילה "ניתן" במילה "צריך" או במילה "יש" (כיום האווירה הציבורית מאפשרת לעשות שינוי כזה), הרי שמנהלים אשר ממילא היו רוצים לנהוג בדרך זו היו מקבלים רוח גבית ראויה. תיקון כזה יכול לשמש כשוט מעל ראשי מתחריהם - מנהלים המבקשים להשיג יתרון יחסי בדרכים לא ראויות, ואשר החוק בנוסחו כיום לא באמת מונע מהם לנהוג בדרך זו.  

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד