ספרים
הרצאות
ייעוץ

"שוטף פלוס..." הוא מודל תשלום לא מוסרי שלקוחות חזקים כופים על ספקים חלשים


בעבר ניהלתי קורסים במקצועות הניהול עבור ארגונים אקדמיים וארגונים אחרים. הנוהל המקובל היה שמשלמים לי בשיטת "שוטף פלוס ששים".
במקרים רבים נטלתי על עצמי לא רק את ניהולם המקצועי של המרצים אלא גם את תגמולם. במילים אחרות: הייתי ספק אאוטסורסינג של הקורס, הוא היה בניהולי המקצועי והכלכלי.
כאשר אמרתי ללקוחותיי כי אני משלם למרצים בסוף כל חודש עברו הרצאותיהם בחודש השוטף הם הביטו בי כעל עוף מוזר. "הבן אדם עבד, הייתי אומר להם, למה שאעכב לו את התשלום?".
"כל המרצים יודעים שמשלמים 'שוטף פלוס ששים'", כך נהגו לענות לי, "אתה בהחלט יכול לשלם להם רק כאשר אתה מקבל מאיתנו את הכסף. אין צורך שתממן את החודשיים ריבית."
לא שילמתי "שוטף פלוס ששים", הרגשתי שזה לא צודק; ולמען האמת, לא קרה שום אסון. באף קורס לא הפסדתי כסף, וגם עמד לרשותי מאגר מרצים זמין ואיכותי ששמח לשתף פעולה לאורך שנים.

נוהג נפסד זה ממשיך להתקיים. לקוחות רבים משלמים לספקיהם זמן רב אחרי שקיבלו את השירות שהזמינו. "שוטף פלוס שישים", או נאה ממנו, "שוטף פלוס תשעים", הוא נוהל תשלומים מקובל במשק הישראלי, ומובילים אותו דווקא גופים ציבוריים.
 
רוב האנשים עמם שוחחתי על התופעה המקוממת, חלקם מנהלי כספים של גופים גדולים, הסכימו ש"זה לא בסדר, אבל ככה גם משלמים לנו". זו כמובן סיבה מגוחכת. אם גוף עסקי מקבל את השירות אותו הזמין לשביעות רצונו, עליו לשלם את התמורה בהקדם. אם הוא מחזיק בכסף חודשיים ושלושה חודשים (ולעיתים אף מעבר לכך), הוא מחזיק בכסף שאינו שלו. זה לא מוסרי, זה לא צודק, זו בעצם הלנת שכר, רק של עובד עצמאי.

"חוק הגנת השכר" קובע כי עובד שמקבל את שכרו אחרי "שוטף פלוס תשע" זכאי לפיצויי הלנה. שיעורם של פיצויים אלו הוא כה נדיב, עד כי מעטים הם המעסיקים שמעיזים להלין את שכר עובדיהם.
אם כך, מדוע לא להנהיג הסדר כזה גם בשוק העבודה העצמאי?
 
בימים אלו, שכאשר עניינו של מעמד הביניים נמצא בכותרות, ובמשרד האוצר נמצא מי שמתיימר להיות המייצג האולטימטיבי שלו, יש הזדמנות לתקון עיוות זה. רבים מהעצמאים משתייכים למעמד הביניים. אז הנה כפפה שח"כית או ח"כ נמרצים מ"יש עתיד" יכולים להרים בקלות יחסית (באופן עצמאי או בהוראת מנהיגם) – הצעת חוק המחייבת לשלם עבור שירות שניתן על ידי אדם תוך זמן סביר.

זה אמור להסדיר את העניין. כי אז ייעלם לו הטיעון המוחץ כי "ככה גם משלמים לנו". רוב הארגונים אינם מפרים חוק - המחיר גבוה מדי. אפילו הארגונים הציבוריים המסורבלים לא יזדקקו ליותר משלושה חודשי הסתגלות כדי להפוך את מערכות התשלום שלהם לסבירות, הוגנות והגיוניות.

ובכלל, איך זה שקולם של ארגוני העצמאיים לא נשמע ברמה בעניין זה?

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד