ספרים
הרצאות
ייעוץ

ניהול: הכל נשאר במשפחה

העתירה שהוגשה ב-2001 נגד רשות הנמלים בטענה לאפלייה בגיוס עובדים שינתה את נוהלי הגיוס בנמלי הים, והעמידה את השקיפות וההוגנות כמטרה מרכזית בקבלה לעבודה - בניגוד לנפוטיזם המתברר ברשות שדות התעופה

[פורסם לראשונה ב - YNET]

חשיפתה של פרשת הנפוטיזם השערורייתי ברשות שדות התעופה מפנה את אור הזרקורים גם לרשות תחבורה אחרת שעברה לאחרונה רפורמה משמעותית, והיא רשות הנמלים. 

בנמלי הים לא התנהלו בצורה שונה מזו שהתגלתה ברשות שדות התעופה, אך בשנת 2001 חוותה רשות הנמלים אירוע מכונן, ששינה בה את כללי המשחק בכל הנוגע לאופן גיוס העובדים לשורותיה. 

בשנה זו הגישה עמותת "תנו לעבוד בכבוד" עתירה לבג"ץ כנגד רשות הנמלים, בטענה כי הרשות מפלה בין עובדים בקבלה לעבודה. תהליכי ההתדיינות הובילו להסכם בין נציגי העובדים ובין ההנהלה, שקבע כי מיום חתימת ההסכם ואילך תהליכי הקבלה לעבודה יהיו הוגנים. העתירה הוסרה, ובג"ץ רשם לפניו את שהוסכם.

בשלוש השנים שחלפו מאז חתימת ההסכם לא בוצעה בנמל פעילות גיוס משמעותית (הנמלים הם גופים שניידות העובדים בהם נמוכה), אך בשנת 2004 התעורר הצורך בהרחבת מעגל המועסקים, בשל הקמה של רציפים חדשים. על כן נחתם הסכם קיבוצי, שקבע כי כעת יופעל מערך גיוס חדש, כאשר השקיפות וההוגנות עומדת כמטרה מרכזית לנגד עיני המגייסים בהנהלת הנמל.

בהסכם נקבע כי לאחר שייעשה שימוש בתהליכי המיון המקצועיים, מבחנים ומרכזי ההערכה, ירואיינו המועמדים הסופיים על ידי ועדה שמונה 5 חברים, ביניהם 3 מנהלים ושני נציגי עובדים. ההחלטה מי לשבט ומי לחסד תיפול ברוב קולות. 

אל יקל הדבר בעיני הקורא. מתוך 350 מועמדים סופיים צריכים היו להיבחר 150 עובדים חדשים. המטרה המרכזית של הראיונות לא הייתה הפעלה של עוד כלי מיון מקצועי, אלא בעיקר שקיפות - רצון עז להראות כי שיקולי הבחירה ענייניים.

אך כשהיה צורך להעמיד את ההסכם במבחן, פקו ברכיהם של נציגי העובדים. הלחץ של בוחריהם להעסיק קרובי משפחה, כבעבר, היה כבד מנשוא. על כן פנו ראשי הוועדים בנמל, בגיבויה של ההסתדרות, לבית הדין האזורי לעבודה, וביקשו לערער על תקפותו של ההסכם (בעיקר בשל מניעים טכניים), ולהשיב את המצב לקדמותו. נראה כי ההסתדרות נגררה לתהליך בעל כורחה. מצד אחד, נציגיה הבינו כי זו תביעה נואלת, אך מצד שני התקשו להתנגד ללחצם של הוועדים.

בית הדין פסל מכל וכל את טענתם של העובדים, והכשיר את התהליך. בדברי הסיכום של בית הדין נאמר: "הבקשה הוגשה בחוסר תום לב... התרשמנו כי העומד מאחורי דרישותיהם של המבקשים (נציגי העובדים) הנו רצונם לשלוט על הליך קבלת העובדים החדשים, לשם מטרות זרות שאינן טובת הנמל".

נציגי העובדים לא הגישו ערעור על פסק הדין. יש להניח שהבינו לא תהיה בכך כל תועלת. אנו מניחים כי אי הגשת ערעור נבעה גם מכך שפסק הדין בעצם סייע לנציגי העובדים - הוא הקל עליהם להתמודד עם לחצי בוחריהם. כעת יכול חבר הוועד לענות לעובד נזעם שלא הצליח לסדר עבודה לבן דודו, בזו הלשון: "עשיתי כל מה שאני יכול אבל יש פסק דין, ואין מה לעשות".

לסיכום, הנצים בנמלים – ההנהלות, ובעיקר ועדי העובדים - צריכים היום לשנע פרחים ויין לעמותת "תנו לעבוד בכבוד", שבעתירתה נגדם גם הובילה אותם אל דרך הישר וגם הצילה אותם מאימתו של מבקר המדינה.

 

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד