ספרים
הרצאות
ייעוץ

ניהול: מי מפחד מהסכם קיבוצי?

המאבק המתוקשר בקופי בין מלמד כי הרתיעה של מעסיקים רבים מיחסי עבודה קיבוציים נובעת במרבית המקרים מתדמיתם הרעועה. הנהלה שאינה רוצה לקפח את עובדיה אין לה מה לחשוש מיחסי עבודה קיבוציים.
[פורסם לראשונה ב - YNET]

לאחר מאבק מתוקשר היטב הצליחה ההסתדרות להוביל אל שולחן המשא ומתן את ראשי רשת בתי הקפה קופי בין זאת, בתמורה להפסקת ההפגנות ליד סניף הרשת ברחוב אבן גבירול בתל אביב. אך סמלי הוא שמיקומו של הסניף הוא מול בניין העירייה שם ממוקם אחד מוועדי העובדים החזקים בארץ, זה של עיריית תל אביב. רק לאחרונה הפך היו"ר הקודם שלו למזכיר האגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות, תפקידו הקודם של עופר עיני.

מערכת יחסי עבודה קיבוציים בגוף עסקי פרטי כמו קופי בין היא תופעה כה זרה ומנותקת, עד כי ניתן להבין את רתיעתם של מנהלי הרשת ובעליה מכל מגע ממה שיש לו קשר עם מילים כמו "הסתדרות", "ועדי עובדים", "הסכם קיבוצי" ו"משא ומתן עם עובדים". מילים אלו לא רק מעוררות חשש ממאבקים, משיבוש תהליכי עבודה ומפגיעה ודאית בעסקים, אלא גם יש להן ניחוח עבש משהו, של היסטוריה בשחור לבן, של מכנסי חאקי ופנים מפויחות - כל מה שרחוק מרחק של שנות אור מקפה לאטה ומגרנד מוקצינו.

הרתיעה של מעסיקים רבים מיחסי עבודה קיבוציים נובעת במרבית המקרים מתדמיתם הרעועה. זו נובעת בעיקר משום שלחשיפה זוכים מטבע הדברים המקרים החריגים, אותם מקרים בהם יחסי העבודה עולים על שרטון ומקבלים את ביטויים בסכסוך עבודה. וזה, כמה שהוא יותר זועם, קולני, המוני ואפילו אלים, כך הוא יותר נחשף בתקשורת וממילא מעצים את המוניטין השלילי.

אבל יחסי עבודה קיבוציים כשלעצמם אינם נטל ניהולי יותר מיחסי עבודה שאינם קיבוציים. הם רק קצת יותר מורכבים, כי יש שחקן נוסף במשוואה וצריך לדעת להתנהל גם מולו. אך בשני המקרים לשכל הישר, להגינות ולהיגיון יש משקל מכריע.

מה היה קורה, למשל, אם הנהלת קופי בין הייתה נפגשת עם אלון לי גרין, שהוביל את מאבק העובדים, ושואלת אותו בפשטות מה כואב לו? אולי כך היו עולים במוחה מספר רעיונות איך לשפר את תהליכי העבודה, או את איכות הניהול באותו סניף בו פרצה המחאה בפעם הראשונה. אבל מה פתאום שחבורה של אנשים חשובים תטה את אוזנה לאיזה עובד בעייתי בן 19? מי הוא שיגיד להם כיצד לנהל את העסק? שיעוף מיד הביתה.

הנהלות רבות שאמונות על שירות ללקוח מצהירות השכם והערב כי הם רוצות בכל מאודן להאזין ללקוח לא מרוצה, כדי שיוכלו ללמוד ממנו מה ניתן לשפר ולתקן. אבל במה זה שונה מהקשבה ראויה לעובד לא מרוצה? התוצאה תהיה אותה תוצאה - פתח לשינוי ושיפור.

אז עכשיו יש להנהלת קופי בין את עופר עיני שיסביר להם מה לא בסדר. וגם זה לא נורא. הרי הוא לא יתבע מהם העלאות שכר מטורפות וגם לא ידרוש לאסור פיטורין של עובד בעייתי. הסכם קיבוצי עם ההסתדרות יתבע לכל היותר מההנהלה את מה שממילא היא חייבת לעשות - להעניק לעובדים את מה שהחוק מחייב אותה לתת להם. ההבדל לעומת המצב הקודם הוא בזה שאם עובד כלשהו בכל זאת יקופח, תיחלץ ההסתדרות לסייע לו. מה רע בכך? הנהלה שאינה רוצה לקפח את עובדיה אין לה מה לחשוש מיחסי עבודה קיבוציים.  

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד