ספרים
הרצאות
ייעוץ

עבודה: יש לאפשר הקמת איגוד עובדים לשוטרים

שלושים שנה לאחר חקיקת החוק האוסר על התארגנות שוטרים, בוחן שוקי שטאובר את הסוגייה: איגוד עובדים עשוי לסייע לייעול והשבחת שורות המשטרה, אך עלול להפוך לאיגוד מסואב ומיותר. ומה יהיה עם זכות השביתה?
[פורסם לראשונה ב - YNET]
[ת.ע. 6/5/2009]

בשבוע שעבר הציגה ההסתדרות חוות דעת משפטית לפיה יש לאפשר לשוטרים לממש את זכות ההתארגנות. חוות הדעת קובעת כי אין מקום להוראת החוק הקיים היום, לפיו חל איסור מוחלט וגורף על שוטרים וסוהרים לממש את זכותם להתארגן. לדעת מחברי חוות הדעת, "הוראת חוק מעין זו פוגעת במידה שאינה ראויה בזכויות יסוד, ומנוגדת לעקרונות החוקתיים של שיטתנו המשפטית, ולערכים של מדינתנו כמדינה דמוקרטית חופשית".

 

כבר בסוף שנות השבעים החל ניסיון התארגנות של השוטרים. באותו מועד לא הייתה הוראת חוק האוסרת על התארגנות, והאיסור נקבע בפקודת מפכ"ל בלבד.

 

הנושא הגיע לבג"צ, שקבע כי אין מניעה חוקית להתארגנות השוטרים. בעקבות פסיקת של בג"צ חוקקה הכנסת ביולי 1979 חוק מפורש האוסר על התארגנות שוטרים באופן גורף ומוחלט.

 

משום שאין בחוק כל אבחנה בין סוגי המטרות ודרכי הפעולה של ההתארגנות או בין סוגי השוטרים, קובעת חוות הדעת כי: "הוראה זו, שחוקקה לפני כמעט 30 שנה, עוד בטרם המהפכה החוקתית, ספק רב אם יכולה לעמוד כיום בעידן בו המדינה מכירה בזכות ההתארגנות כזכות יסוד. בוודאי שאין היא יכולה לעמוד בהיקפה הנוכחי".

 

"ניתן למצוא נוסחת איזון ראויה"

ההתנגדות להתארגנות כזו מושתתת בעיקרה על הטיעון כי העוסקים בשירותי ביטחון הנוגעים לחיי אדם ממילא לא יכולים להיאבק באופן אמיתי על זכויותיהם, משום שאינם יכולים לשבות. מנסחי חוות הדעת, המודעים לבעייה זו, מציינים כי משום כך גם בין מדינות בהן יש התארגנויות שוטרים קיימים הבדלים ביחסן לזכות השביתה.

 

לדעת מנסחי חוות הדעת, "ניתן למצוא את נוסחת האיזון הראויה לעניין מימוש זכות ההתארגנות, ואף השביתה, לגבי שוטרים, באופן שיאזן בין חשיבות הזכות החוקתית מזה לבין שיקולי ביטחון הציבור והמדינה מזה". אילוצי הביטחון בישראל, יודע הקורא הנבון, אינם זהים לאלו של ארצות כמו דנמרק, שוויץ או הולנד, בהן פועלים ארגוני שוטרים.

 

להתארגנות של עובדים מקצועיים שתי מטרות עיקריות. לטעמי, החשובה שבהן היא הקידום המקצועי של חבריה - פיתוח מנגנוני הכשרה והעשרה מקצועית, קביעת חסמים ראויים להצטרפות, קביעת רמות מקצועיות הקשורות להתפתחות קריירה ועוד.

 

המטרה השנייה היא פעילות בתחום יחסי העבודה - שיפור תנאי ההעסקה המוסדרים במסגרת מערכת היחסים של הארגון המקצועי עם המעסיק. בפועל, מרבית הארגונים המקצועיים מטילים את כובד משקלם דווקא על קידום המטרה השנייה. אין בכך פלא, שכן פעילות זו מתוקשרת יותר וניתן להציג במסגרתה תוצאות מיידות.

 

למה לא?

התארגנות כזו יכולה להביא תועלת אם היא נעשית כהלכה, אך משימה זו אינה קלה כלל ועיקר. במקרים רבים לא מתממשות הכוונות טובות: מתוך רצון לקדם את מעמד השוטר ואת איכות עבודת המשטרה יכול לצמוח איגוד מקצועי מיותר המקדם בעיקר את פעיליו הקולניים שיחפשו הצדקות לקיומו, משמש כלי שרת בידי פוליטיקאים, מהווה חממה למינהל לא תקין ולבזבוז כספים ושאר רעות חולות שהתארגנות כזו יכולה בקלות לצפון בחובה.

 

לכן ניתן להבין את ההתנגדות, מחשש לעוד "כאב ראש" שהנהגת המשטרה, העסוקה ממילא, תצטרך להתמודד עמו. גם כך, אחת ממשימותיה המרכזיות של המשטרה היא הצערת והשבחת כוח האדם. איגוד מקצועי, לעומת זאת, ישאף לשמור על מקום עבודתם ותנאי העסקתם של בוחריו - השוטרים הקיימים, שאת חלקם המשטרה אולי שואפת להחליף.

 

הנהגת המשטרה רשאית גם להניח שדווקא השוטרים החשים מאוימים מכוונות ההתייעלות (אלו לא בהכרח השוטרים המצטיינים והעסוקים ביותר, אשר פחות זקוקים להגנה מקצועית), יהיו התומכים הנלהבים והפעילים הבולטים של ההתארגנות.

 

ובכל זאת - כן

במשטרה יש לא מעט איים של מצוינות, אבל לצידם גם כוח אדם לא איכותי דיו. מצב זה נוצר במהלך השנים בגלל שורה של גורמים ובכללם תנאי העבודה ושיטות העבודה. בשל אלו נפגעה תדמית המשטרה והדבר משפיע על נכונותם של אנשים איכותיים להצטרף אל שורותיה.

 

לכן התארגנות אפשרית דווקא יכול להועיל. היא תאלץ את המשטרה להשביח את איכות הניהול שלה, לשפר את מערכות התיגמול (זה לא רק תוספת תקציבית - גם להקצאה נבונה יותר יש משקל לא מבוטל בניהול עובדים והנעתם) ולשפר תהליכי עבודה. מישהו יתבע זאת מהם, ועם האילוץ הזה ניתן ללכת גם לאוצר.

 

פעולה נכונה בכיוון זה עשויה לתרום לאטרקטיביות המשטרה כמעסיקה פוטנציאלית. התנהלות נכונה של ארגון כזה תסייע להגביל כוח של מפקדים המבקשים לעשות ככל העולה על רוחם. היא תחייב לשפר את איכות הפיקוד כדי לעמוד בדרישות החדשות.

 

בשורה התחתונה, כן לתת זכות התארגנות (במגבלות המתבקשות, בעיקר על זכות השביתה במצבים מסוימים), גם משיקולים ניהוליים, תוך תקווה שזכות זו תיושם באופן נכון ולא תנוצל לרעה.

 

אני מאמין, שיו"ר ההסתדרות, עופר עיני, המתקשה לעשות טעויות, יוכל לקבוע איזונים ובלמים ראויים. אמנם אין לדעת מי יגיע אחריו, אבל בכל זאת לדפוסים עבודה שהותוו בתחילת הדרך יהיה משקל משמעותי בהמשך.  

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד