ספרים
הרצאות
ייעוץ

עבודה: גם המעביד זכאי לעיתים לפיצוי

 

13/8/2013

מקובל להניח כי לבתי הדין לעבודה יש הטיה מובנית לטובת העובדים. הנחה זו יש לה על מה לסמוך ובתי הדין לעבודה לא מתכחשים לה. יתירה מזו, זו אחת הסיבות שבשלהן הם מתקיימים כמערכת נפרדת מבתי המשפט ה"רגילים". אלו האחרונים אמורים לפעול על פי העקרון של "ודל לא תהדר בריבו", האמירה מספר "שמות" המדגישה שאין להיטיב עם החלש בדין רק משום שהוא חלש. אולם אין אילו פני הדברים בבתי הדין לעבודה. מערכת זו יוצאת מנקודת הנחה כי המעסיק כמעט תמיד חזק מהעובד הבודד ולכן עליהם מופקדת מלאכת האיזון ההוגן.
אולם כמובן שאין הדבר אומר שעובד בודד רשאי לנצל לרעה נטייה זו, ובמקרים לא מעטים בתי הדין לעבודה לא מהססים לפסוק לזכות המעביד.

אביא שלושה מקרים מהשנה האחרונה בהם פסקו שופטי בתי הדין לעבודה לטובת מעבידים או דחו תביעות של עובדים.

במקרה הראשון נקבע כי על עובד לפצות את מעבידו על שהציג בפניו מצג שווא בקורות חיים שלו. דבר שגרם למעביד נזקים ותקלות:

עובד שהתקבל לעבודה בחברה המתמחה בהתקנה ובתחזוקה של מערכות אבטחה. הוא הציג עצמו כטכנאי התקנות למרות שניסיונו התמצה בכך שהיה טכנאי שירות. העובד נשלח לבצע עבודות התקנה אצל לקוחות החברה וביצע עבודה רשלנית ולקויה. החברה נאלצה לשגר טכנאים אחרים כדי שיבצעו את התיקונים הנדרשים.
במקרים רבים, יש להניח, שהמעסיק היה נפטר מאותו עובד, וממשיך את חייו העסקיים מבלי להקדיש לכך זמן נוסף. אבל במקרה זה מן הסתם תחושות הכעס והעלבון הובילו אותו להגיש תביעה כנגד העובד. ואכן, בית הדין פסק כי העובד הטעה במכוון את המעביד, הפר את חובות תום הלב, הנאמנות וההגינות וגרם לו נזקים ניכרים.
נפסק כי העובד ישלם פיצויים בגובה של כ-30,000 עבור עלויות הטכנאים שנאלצו לתקן את תוצרי עבודתו הלקויה, עוד כ-9000 ₪ עבור הפסדים נוספים שנגרמו למעביד ועוד 4000 ₪ עבור הוצאות המשפט.

שני המקרים הבאים מתארים ניסיונות של עובדות לתבוע פיצויי פיטורין בשל התפטרות שמקורה פגיעה בפרטיות:

גרפיקאית שעבדה בחברת עיצובים גרפיקה ותקשורת הפסיקה להגיע לעבודה ושלחה אישורי מחלה המציינים כי שברה צלע. המעביד חשד כי אישורי המחלה אינם אמיתיים ופנה למשרד חקירות כדי שיבדוק את אמיתות חשדו. תוצאות הבדיקה הוצגו בפני העובדת וזו בתגובה שלחה למעביד מאוחר יותר הודעת התפטרות משום שנערך אחריה מעקב. היא תבעה פיצויי פיטורין, דמי מחלה ופיצויי הלנה. לאלו הוסיפה דרישה לפיצויי על עוגמת נפש ועל פגיעה בפרטיות.
השופטת קבעה כי העילה להתפטרות לא הייתה המעקב, כי העובדת ממילא רצתה לעזוב את עבודתה זו. ולעניין המעקב קבעה השופטת כי היה ברשות רבים ולא היווה הטרדה על פי חוק הגנת הפרטיות ולכן לא מהווה הפרה של חוק הגנת הפרטיות. המעביד, סיכמה השופטת, פעל בתום לב כשביקש לברר את מצבה של העובדת בעת מחלתה.

מקרה נוסף של התפטרות בטענה של הפרת חוק הגנת הפרטיות היה של מנהלת חשבונות שעבדה במשרד המעניק ללקוחותיו שירותי הנהלת חשבונות.
בשלב מסוים הותקנו במשרד מצלמות אבטחה. העילה לכך הייתה שאחד השותפים במשרד הסתבך ולמשרד החלו להגיע אנשים שהשמיעו איומים. לכן הותקנו מצלמות מתוך דאגה לביטחון העובדים. המצלמות הותקנו רק בשטחים ציבוריים - מבואה מרכזית, פתח המסדרון ופתח המטבחון; ולא בחדרי העובדים.
העובדת, שעבדה בחברה 8 שנים, הביעה את חוסר שביעות רצונה מהסידור החדש, ומשום שהמנהל לא נעתר לבקשתה להסיר את המצלמות מסרה לו מכתב התפטרות שעילתה הרעת תנאי עבודה. עילה שמזכה בפיצויי פיטורין.
תביעה זו נדונה בבית הדין לעבודה. השופטת דחתה אותה בטענה כי המצלמות הוצבו, בידיעת העובדים, באזורים ציבוריים שאינם סביבת עבודה פרטית. אילו היו מוצבות מצלמות, אמרה השופטת, בחדרי העובדים, הייתה זו נחשבת לפגיעה לא סבירה ולא מידתית בפרטיותם.

לסיכום, בית הדין לעבודה נוטה לטובת העובד באותם מקרים גבוליים בהם ניתן לפסוק לכאן או לכאן. אבל כאשר עובד מבקש לנצל את החוק לטובתו, ומפרש את נטיית ליבו של בית דין לעשות גם צדק סוציאלי (בגבולות החוק), כמתן חופש לעשות שימוש לרעה בזכויות המוקנות לו בחוק, או אז בית הדין נוטה שלא להסס ופוסק לטובת המעביד.  

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד