ספרים
הרצאות
ייעוץ

ניהול: בוחרים מנכ"ל: ומה עם אלו שלא זכו?

פרסום שמם של מתמודדים על תפקיד בכיר שלא זכו בו מזיק, בעיקר למנכ"לים מכהנים. אחרי שנחשף ברבים כי הם פוזלים החוצה, הם יתקשו לתפקד כראוי בתפקידם הנוכחי

[ת.ע. 19/4/2009]

[פורסם לראשונה ב - YNET]

בשעה טובה, לתנובה נבחר מנכ"ל חדש, ונאחל לו מכל הלב כי יתמיד בתפקידו יותר מקודמו, ליעד כהן. בתהליך הבחירה של המנכ"ל המיועד - אריק שור - תהליך ייחודי ככל שיהיה (לפי הצהרתה של הנהלת תנובה), יש נפגעים. אלו הם המועמדים האחרים שהגיעו לשלב הגמר ולא זכו.


אין כוונתנו לעצם אי הזכייה בתפקיד - כי כל מועמד הרי לוקח בחשבון שקיימת אפשרות כזו - אלא לעובדה ששמם פורסם ברבים. פרסום זה מזיק, בעיקר למנכ"לים מכהנים.

 

לפי הפרסומים, שור גבר על שני מועמדים אחרים. השם הבולט שהוזכר היה שמו של מנכ"ל נטפים עופר בלוך. בנוסף, הוזכר גם שמו של מנכ"ל בית ההשקעות פריזמה, יובל גביש.

 

בעקבות הפרסום, מי שמינה אותם לתפקידיהם הנוכחיים, כמו גם עובדיהם, יודעים כי הם פוזלים החוצה - שהם לא ממש מחויבים בכל מאודם לארגון אותו הם מנהלים. קשה מאד להמשיך ולנהל באווירה כזו. נדרשת פעילות הסברה רצינית ומלאכת שכנוע לא פשוטה כדי להמשיך ולתפקד כראוי. זאת, מעבר לאי הנעימות הבסיסית הגלומה בכך ששאיפתם (לפחות על פי הפרסומים) לא צלחה.

 

עצם הפרסום הוא מה שקובע

תהליך בחירה של מנכ"ל של ארגון גדול הוא תהליך מורכב, רווי יצרים וכרוך בבחישות ורחשים רבים, שמועות וספקולציות. בדרך כלל לא נודעת כל האמת ולא נחשפים כל שיקולי בחירה. דברים רבים נותרים מאחורי הקלעים.

 

גביש יכול למשל לטעון כי כלל לא היה מועמד, שמדובר בשמועות בלבד, ושהוא עצמו שמע על מועמדותו רק מהתקשורת. בלוך יכול למשל לטעון כי אם היה אכן מועמד, הוא היה המועמד הטוב ביותר, וכי שור נבחר מכיוון שהוא נוח יותר ממנו להנהלת תנובה, או מוכן יותר להתפשר על רמת התגמול.

 

מידת נכונותם או דיוקם של טיעונים כגון אלו אינה משנה, כי מה שקובע בסופו של דבר הוא עצם הפרסום - ופורסם שהם היו מועמדים שלא זכו בתפקיד.

 

למה זה בכלל מתפרסם?

פרסום שמם של מועמדים לתפקידים כאלו מלווה בספינולוגיה לא קטנה. תהליך בחירה נכון וראוי צריך להימנע מפרסום שמות המועמדים, כדי למנוע מבוכה ממי שלא נבחרו. על כן, במקרים רבים, כאשר פונים למועמדים רציניים לתפקידי מנכ"ל של חברה גדולה, מבטיחים להם שהתהליך חסוי וששמם יתפרסם רק אם יבחרו לתפקיד.

 

אך בדרך כלל קשה לקיים הבטחה כזו. במקרים רבים השמות דולפים. ואפילו אם מתפרסמות הכחשות, משקלן מועט, כי ברגע ששמך פורסם - לך תשכנע מישהו שאין לך אחות, שלא באמת פזלת לתפקיד הנכסף.

 

לכל אחד מהצדדים המעורבים בפרסום יש מגוון סיבות לפרסם שמות של מועמדים: לוועדות האיתור יש אינטרס להעלות שמות מכובדים כדי להציג את התפקיד המיועד באור אטרקטיבי, ולהראות כי אנשים טובים וראויים נאבקים כדי להשיגו.

 

לחלק מהמועמדים, בעיקר כאלו שהתפקיד נחשב מבחינתם קפיצת מדרגה בקריירה, טוב שתתפרסם מועמדותם גם אם לא יבחרו (משום כך יש לעיתים גם מועמדים רק מטעם עצמם). אפילו לבכירים של ממש לעיתים נוח הדבר. למשל, כדי לאותת לבעליהם הנוכחיים שיש להם אלטרנטיבות אם לא יעלו את שכרם לקראת חידוש חוזה העסקתם. אבל ככלל, לבכירים שהיו מועמדים ולא זכו בתפקיד יש בפרסום יותר מקורטוב של אי נחת. 

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד