ספרים
הרצאות
ייעוץ

ניהול: פרשת המע"מ: לקחים למנהלים

היחסים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר האוצר יובל שטייניץ, כפי שנחשפו השבוע בסיפור המע"מ, קשורים לעולם הניהול והפוליטיקה הארגונית, ואפשר להפיק מהם לקחים רבים
[להמשך, לחצו על כותרת המאמר]
[ת.ע. 11/7/2009]

[פורסם לראשונה בטור "ניהול" ב - YNET]

יחסי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר שלו יובל שטייניץ בעת הזאת אינם יחסים הקשורים לעולם הפוליטי בלבד, אלא בעיקר לעולם הניהול והפוליטיקה הארגונית. יחסים כמו אלו יכולים להתרחש, ואכן מתרחשים, בלא מעט ארגונים. תהליכי הניהול הקלוקלים האלו הם שכיחים, אך במקרה הזה הם זוכים לחשיפה רבה, כי בממשלתנו עסקינן.

 

אפשר להפיק לקחים ניהוליים רבים מהפרשה המביכה הזו. נמנה כאן שבעה מהם.

 

א. לא להתחנן לתפקיד

מנהל צריך להתמנות לתפקיד כי הוא ראוי לכך, ובמצב של היענות

 

להצעה לקבל עליו את התפקיד. שטייניץ נלחם והתחנן לקבל את התפקיד, ובכך כבר סלל את הדרך לתגובות של חוסר הערכה - ולא רק מצד עובדיו העתידיים.

 

ב. לא להסכים מראש להצרת צעדים

כאשר מנהל חש שמינו אותו לתפקיד מחוסר ברירה וכבר בתחילת הדרך מצרים את צעדיו, עליו להבין כי מי שמינה אותו מעביר מסר ברור, לא רק לו אלא לכל הסובבים אותו, שאלו הם פני הדברים. זהו מסר קשה מאד, המשדר לעובדים כי מי שמונה לנהל אותם לא מתאים לתפקידו, ולכן מן הסתם לא באמת צריך להתייחס אליו ברצינות.

 

ברגע שנתניהו מינה עצמו לשר על כלכלי-אסטרטגי, שטייניץ היה צריך לשמור על שאריות כבודו ולהתפטר.

 

ג. לא להסכים להתערבות בתהליכים

אם המנהל הממנה רוצה להיות שותף בקביעת האסטרטגיה של היחידה - אין בכך שום בעיה. זה בהחלט חלק מתפקידו ונגזר מגישתו לגבי טווח האצלת הסמכויות. אבל מנהל עקיף לא אמור להתערב בתהליכי העבודה של היחידה - תהליכים אותם מנהל מי שמונה לנהל את היחידה. ברגע שנתניהו שלח את מקורבו אורי יוגב לנהל את המשא ומתן על עסקת החבילה, הוא התערב באופן בוטה במתחם הפעילות של שטייניץ ואנשיו.

 

ד. לתת גיבוי אמיתי לעובדים

מרכיב מרכזי של העשייה הניהולית הוא יכולתו של המנהל לחזק את עובדיו ולתת להם סיוע וגיבוי. ללא אלו, לא יכולה להתקיים עשייה ניהולית ראויה.

 

שטייניץ נכשל במשימה זו לכל אורך הדרך. זה התחיל בהתפטרותו הרועמת של ראש אגף התקציבים, רם בלניקוב, שמחה על שילובו של אורי יוגב במה שראה כמשימותיו שלו, ובלט גם בשבוע האחרון בתיסכולם הרב של אנשי האוצר, שראו את פרי עמלם הרב יורד לטמיון כאשר נתניהו חזר בו מההחלטה להטיל מע"מ על פירות וירקות.

 

אולי האילוצים הפוליטיים לא איפשרו תוצאה אחרת, אבל שר אוצר שאינו נעדר מנהיגות היה עושה שורה של פעולות, כדי לצמצם את רמת התיסכול ולחזק את רוח אנשיו.

 

ה. אינטגריטי - מילה זו מילה

אם בבוקר אומר שטייניץ כי מע"מ על פירות וירקות יוטל בכל מקרה, ובערב שר העל הכלכלי-אסטרטגי יושב לצדו ואומר שהחליט לבטלו, משמעות הדבר היא אחד מהשניים: או ששטייניץ נמצא בעולם אחר ולא מבין מה קורה סביבו, או למצער אינו משכיל לקרוא נכון את המפה; או ששטייניץ אכן הבין לאן נושבת הרוח (אנו מקווים בכל ליבנו שזה המצב, מבחינתנו, הציבור, זו החלופה הפחות גרועה), אבל בחר במצג שווא. זאת, מתוך הנחה נואלת שהנחרצות כביכול תציל את שרידי כבודו. מנהל ראוי לא עושה מצגי שווא.

 

ו. לקיחת אחריות

אם כבר הוחלט לבטל את הגזירה ששטייניץ כה תמך בה, הוא היה צריך לעמוד על כך שהוא זה שיכריז על התפנית קבל עם ועולם. לו שטייניץ היה עומד אל מול פני האומה ומסביר כי בניגוד לדעתו המקצועית הוא נאלץ להסכים לשינוי, תוך שהוא משגר מילות עידוד לאנשי משרדו, כל ההתנהלות שלו הייתה נראית אחרת.

 

אבל שטייניץ בחר - או אולץ - לשבת כילד נזוף ליד נתניהו. גם שר העל הכלכלי-אסטרטגי לא טרח לשלוח כמה מילות הערכה לאנשי האוצר, שהחלטותיו הציגו אותם ככלי ריק - הלא עם הגייסות האלו צריך להמשיך ולעבוד.

 

ז. לזכור תמיד כי לכבוד יש מחיר

מנהל צריך להכיר בכישוריו ויכולותיו. לעיתים, הפוליטיקה הארגונית יוצרת מצב בו חייב להתמנות לתפקיד אדם שאינו בשל לכך. במקרה כזה עליו להכיר בדבר ולפעול בהתאם. למשל, לקבל בשלב ביניים תפקיד של סגן, ללמוד את התפקיד, ורק כשתגיע השעה - להתמנות לתפקיד הנחשק.

 

שטייניץ יכול היה להתמנות כשר במשרד האוצר, כמו מאיר שטרית בזמנו (בפועל זה התפקיד ששטייניץ ממלא, בקושי). אם היה נוהג כך ולא מנסה לקפוץ ישר לראש המערכת, היו נחסכים ממנו הרבה ביזיונות ועוגמת נפש. 

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד