ספרים
הרצאות
ייעוץ

קריירה: המעבר לראש הפירמידה - לא עוד שלב בקידום

מינוי לראש המערכת זה לא עוד קידום; זה כבר משהו אחר. במעבר לתפקיד הבכיר ביותר בארגון יש משום סיכון לאיש ולמערכת שבראשה התייצב, ואילו את המחיר משלמים אנחנו - אזרחים שנקלעו למלחמה מיותרת, או עובדים שפוטרו על לא עוול בכפם
[פורסם לראשונה ב - YNET]

דו"ח ועדת וינוגרד, פרישתו הכפוייה של מנכ"ל בזק יעקב גלברד והדיון החוזר בשכרם הגבוה של מנכ"לים - כל אלו מעלים על הפרק סוגיות הנוגעות לאחריותו ולמעמדו של העומד בראש מערכת ארגונית גדולה.

בדרך כלל מנהלים מתקדמים בהיררכיה הארגונית שלב אחר שלב. הקידום גורם להם נחת מרובה כי זו דרך בה מובעת הכרה ביכולותיהם, ובדרך זו הולכים ומתחזקים הסטאטוס החברתי והדימוי העצמי שלהם. במקרים רבים משתפר גם מצבם הכלכלי.

לעומת ההתקדמות ההדרגתית בארגון, קיים מקרה אחד חריג של קידום, שאינו דומה לשאר המקרים בהם קודם מנהל קודם לכן. זהו המקרה בו הוא מונה לראשונה לעמוד בראש מערכת גדולה, כמנכ"ל של חברה עיסקית גדולה, רמטכ"ל, ראש ממשלה.

זה לא עוד קידום. זה כבר משהו אחר. כאשר שאלו את אהוד אולמרט לאחר היבחרו לראשות הממשלה על כל מיני שטיקים שאפיינו אותו בתפקידים פוליטיים קודמים, גם בכהונות רמות כמו שר בכיר בממשלה או ראש עיריית ירושלים, ענה ובצדק: 'כעת אני נמצא במקום אחר'.

ראש המערכת הוא המערכת

במקרים רבים ראש המערכת הוא לא באמת 'ראשון בין שווים', כמו שראשי מערכת 'צנועים' מבקשים להציג את עצמם. סמנכ"ל, חשוב ובכיר ככל שיהיה, הוא חלק מהמערכת. לעומתו, לא פעם ראש המערכת, הוא המערכת. אם הוא מוביל אותה מספיק זמן רוחו שורה עליה, גם על סגניו. אלה שלא מסתדרים עם דרכו מוצאים עם הזמן את דרכם החוצה, ובארגון נשארים אלו ש'זורמים' איתו. באופן טבעי רוח המפקד/המנהל מחלחלת בדרך זו באמצעות סגניו במורדות הארגון.

לכן אחריותו הרבה יותר גדולה מזו של כל מנהל אחר, לכן שכרו במקרים רבים גבוה הרבה יותר משכרם של מנהלים הכפופים לו. לכן הוא מופיע באמצעי התקשורת, בכנסים ובאירועים. כי ראש מערכת זה לא עוד תפקיד ניהולי, זה משהו אחר.

במינוי ראשון לתפקיד של ראש מערכת גדולה יש משום סיכון לאיש ולמערכת שבראשה התייצב. כי כאשר מנהל מגיע לראשונה לראש פירמידה גדולה הוא עשוי לאבד את יציבותו. העוצמה שמוענקת לו, ההילה והפרסום המתלווים לתפקיד, ההתרפסות והקנאה של הסובבים אותו, החשש מאלו המבקשים לראותו נכשל וכמובן ההיבריס הבלתי נמנע לרוב - חטא הגאווה, כל אלו עשויים להעבירו על דעתו ולשבש את שיקוליו.

ביותר מדי מקרים יש מי שאוחזים בתפקיד כזה וסבורים באמת ובתמים כי הם מורמים מעם. כי להם מותר מה שלאחרים, פחותים מהם, אסור.

לא כל אחד מסוגל לשלם את המחיר

לא כל אדם מסוגל לעמוד בראש מערכת גדולה ולנווט אותה כראוי לאורך זמן ולא רק בגלל אבדן פרופורציות. במקרים רבים, לצד התהילה ותחושת ההישג, מדובר בעבודה קשה ושוחקת, במאבקים מתמידים, בבדידות, במתח. לעיתים מחיר התהילה וההצלחה הכלכלית גבוה מדי ולא כל אחד מסוגל לשלם אותו.

ראש ממשלת ישראל, נאמר לא פעם, הוא אחד התפקידים הקשים בתבל. אנו נוטים להסכים עם כך. די אם נעקוב אחר הביקורות הנוקבות שהוטחו בנתניהו, ברק, או אולמרט. פניהם על המרקע במהלך כהונתם כראשי ממשלה היו תמיד יותר עגומים מאשר זחוחים ושבעי רצון, הרי אף אחד לא באמת קונה את החיוכים המאולצים. והנה בכל זאת הם שוב רוצים בתפקיד, בכל מאודם.

'למען המדינה' יאמרו הם. אך את האמת הרי יודעים כולנו – התהילה והגאווה, העוצמה וההשפעה, הכבוד והמעמד הציבורי הם סמים ממכרים. גם אם הם מזיקים, קשה מאד להיגמל מהם. מי שמגיע לראש מערכת זקוק לסמים אלו ומוכן לשלם מחירם.

אך לא כל מי שמוכן להילחם ללא חורמה על תפקיד בכיר ואף לשאת במחיר ההצלחה באמת ראוי להוביל. כי במקרים רבים מתייצב בראש המערכת מי שרצה יותר, לא מי שהתאים יותר. במקרים אלו את המחיר משלמים בעיקר אנחנו - אזרחים שנקלעו למלחמה מיותרת, או עובדים שפוטרו מעבודתם על לא עוול בכפם. 

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד