ספרים
הרצאות
ייעוץ

עבודה: פנסיית חובה - לכל אחד מגיע (חלק ב')

מתחילת השנה זכאי כל עובד להיות מבוטח במסגרת פנסיונית (לאחר חצי שנת עבודה). עם זאת, עדיין רבים מהעובדים, ואפילו חלק מהמעסיקים, אינם מודעים לחובות ולזכויות הנגזרות מכך.

[פורסם לראשונה בג'ובנט - 
jobnet.co.il]

[לקריאת חלקה הראשון של הכתבה, לחצו כאן]

בעבר חוסך היה יכול למשוך את כל הכסף לאחר שתוכנית החיסכון הפנסיוני שלו הפכה לנזילה. זו הייתה האפשרות בקופות גמל וביטוחי מנהלים. כיום אין אפשרות כזו.
נכון, זה השינוי שיצר תיקון 3 לחוק קופות הגמל, שנעשה בהסכמה בין משרד האוצר לבין ההסתדרות ולשכת התאום של הארגונים הכלכליים והיווה צעד משלים להסכם פנסיה חובה. המטרה שהחיסכון הפנסיוני ישרת קודם כל את פנסיית המטרה – תשלום קצבה (ולא סכום חד פעמי) לעובד עם הגיעו לגיל פרישה ועד יומו האחרון. מדובר בסכום השווה למחצית השכר הממוצע במשק. ההוראה מתייחסת לכספים שהעובד החל לצבור החל משנת 2008 ואילך.

המחוקק רוצה שהחוסך יגיע למצב בו זה יהיה הסכום המינימאלי אותו יקבל החוסך, כאשר יגיע מועד זכאותו לקבלת קצבת זיקנה. מסגרת זו רלוונטית כיום לכל המכשירים הפנסיוניים – כלומר גם לקופות גמל וביטוחי מנהלים.

אם חוסך הגיע למצב בו הוא צבר די כסף כדי להגיע לפנסיית המטרה ועדיין נותר עודף בקופה, את העודף הוא כן יכול למשוך כסכום חד פעמי.

[הערה: תיקון 3 מתייחס רק לגבי סכומים שהופרשו מתחילת שנת 2008 ואילך. לדוגמא: אם כספים הופרשו לקופת גמל החל משנת 2000 וקופת הגמל הופכת לנזילה בשנת 2015, הסכומים שהופרשו עד סוף 2007 יהיו נזילים בשנת 2015, ואילו הכספים שהופרשו בין השנים 2008 - 2015, ימתינו עד להגעת החוסך לגיל פרישה – אז יהוו חלק מהסכום שנצבר לטובת פנסיית המטרה – ש.ש.[

כבר ציינו שההפרשה של המעביד לחיסכון פנסיוני כוללת גם חלק של פיצויי הפיטורין. את החלק הזה כן יכול עובד שעזב את מקום העבודה למשוך כסכום חד פעמי, גם אם זה מקטין את הצבירה שלו לפנסיית המטרה.
נכון, כי בעצם זו המטרה העיקרית של פיצויי הפיטורין, לסייע לעובד בתקופת המעבר בין עבודות. אין סיבה שבמצב בו הוא לא מועסק, הוא יחכה לגיל 67 כדי ליהנות מהחיסכון הפנסיוני. את הכסף הוא צריך עכשיו כי אין לו מקור פרנסה אחר, ולאור מצב התעסוקה במשק, יתכן מאד שבגיל שבו יפוטר לא יוכל למצוא לעצמו מקום עבודה חדש. לכן, עובד יוכל למשוך את החלק של הפיצויים שהופרשו עבורו.

בכל מקרה, גם אם העובד התפטר?
במקרה של פיטורים זה חד משמעי. במקרה של התפטרות זה אפשרי רק אם הדבר סוכם בינו לבין מעסיקו. אבל חשוב להדגיש, כי גם אם העובד התפטר והוא אינו זכאי למשוך את פיצויי הפיטורים, המעסיק אינו יכול להחזיר לעצמו את כספי הפיצויים שהעביר על פי הסכם פנסיה חובה, אלא הם נשארים עבור העובד בקרן הפנסיה עד לפרישתו.

חשוב להדגיש כי המסגרת שהותוותה יוצרת מצב בו בכל מקרה כספי הפיצויים הם של העובד, הם לא חוזרים אל המעביד.
נכון. המעביד מקבל הטבה ומשלם עבורה: כספי הפיצויים שהועברו לקרן
[ה- 5% פיצויים]  יבואו "במקום פיצויי פיטורים". ההטבה של המעביד היא שהוא יודע שאין לו צורך לחשב את הפיצויים הכוללים המגיעים לעובד עם עזיבתו – מצב שיכול לגרום למעביד לשלם לעובד סכומים נוספים על אלו שכבר הופרשו. המחיר שהמעביד משלם הוא שהסכום שהופרש עבור "פיצויים" עומד בכל מקרה לזכותו של העובד, גם אם לא פוטר.

עובד יכול להחליט כי הוא רוצה רק ביטוח לפנסיית זיקנה.
היום, לאור תיקון 3, זו הבחירה שלו. קרן פנסיה מבטחת שלושה מצבים: זיקנה, נכות ושארים. הסכם פנסיית חובה מסדיר ומחייב את הביטוח בשלושה מצבים אלו. כלומר, כל עוד העובד לא בחר מפורשות, ובכתב, במסגרת ביטוחית אחרת, המעביד חייב לבטח את העובד בקרן פנסיה מקיפה חדשה, שמעניקה פנסיית זיקנה, נכות ושארים.
עם זאת, העובד יכול להחליט כי הוא מעוניין רק בביטוח פנסיוני המסדיר לו קצבה בעת פרישתו. במקרה כזה הוא יכול, למשל, לבחור בקופת גמל. אבל אם העובד לא בחר בחלופה פנסיונית כלשהיא, אז ברירת המחדל היא קרן פנסיה מקיפה חדשה.

זאת אומרת שאם עובד רוצה להיות מבוטח בקופת גמל, ביטוח מנהלים או קרן פנסיה מסוימת, עליו לציין זאת במפורש.
נכון, אחרת המעסיק יוכל לבחור לבטח אותו באחת מקרנות הפנסיה החדשות ובכך לצאת ידי חובתו.

למה ברירת המחדל היא הפרשות לקרן פנסיה חדשה? למה לא לאפשר לעובד לבחור גם בביטוח מנהלים?
[קופת גמל מאפשרת רק לקבל קצבת זיקנה. לעומת זאת, קרנות פנסיה וביטוחי מנהלים מאפשרים לקבל קצבאות זיקנה, נכות או שארים. לכן ההשוואה נעשית ביניהם – ש.ש].
ראשית, על פי החוק, כל עובד רשאי לבחור באיזה מסלול חיסכון הוא מעוניין והמעסיק חייב למלא אחר רצונו של העובד. כך שאם עובד מתעקש שהוא מעוניין בביטוח מנהלים, או אפילו בקופת גמל (שלה אין בדרך כלל קצבת נכות או שארים), יש למלא את מבוקשו.

לשאלתך, לגבי ברירת המחדל, אכן, כל עוד העובד לא בחר אחרת, על המעסיק חלה החובה לבטח אותו בקרן פנסיה מקיפה חדשה. הסיבה לכך פשוטה. ברוב המקרים, בוודאי במשכורות נמוכות ובגילאים צעירים, ביטוח בקרן פנסיה כדאי יותר לעובד, ממגוון סיבות. למשל, כספי קרן פנסיה מושקעות באגרות חוב מיועדות של הממשלה בשיעור של 30%, בקרן פנסיה העמית משלם דמי ניהול נמוכים יותר, העלויות של ביטוח הנכות והשארים נמוכות יותר וכו'.

מהסיבות האלה, לאחר שנחתם הסכם פנסיה חובה, ההסתדרות עשתה צעד נוסף לטובת העובדים האלה, שבדרך כלל אינם מאורגנים ואין להם כוח השפעה גדול, ואגף הפנסיה שלה עשה מכרז, בו נבחרו 6 קרנות פנסיה שהסכימו לתת לעמיתים תנאים טובים עוד יותר. זאת אומרת, דמי ניהול נמוכים במיוחד.

אם כיום, בפרמטרים רבים, קרנות פנסיה עדיפות מבחינת החוסך על פני ביטוח מנהלים, איך ממשיכים בכל זאת למכור ביטוח מנהלים?
כיום היתרון היחסי של ביטוחי מנהלים שאיפשר לחסוך כספים במסלול "הוני" [המאפשר למשוך את כל הכספים שנצברו באופן חד פעמי – ש.ש.] היטשטש, בשל תיקון 3 לחוק קופות גמל, שמחייב בכל מקרה משיכת קצבה בסכום מינימאלי. בכל מקרה, כדי להציג יתרון כלשהוא על קרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים מעניקים היום, ברובם, הבטחת קצבה לגיל הפרישה בסכום שנקבע מראש. כך שישנם עובדים, שלמרות העלויות של ביטוח המנהלים יעדיפו, בשל גילם, למשל, ביטוח מנהלים עם הבטחת קצבה. הבטחה כזו קרן פנסיה לא יכולה לתת.

בהבטחה כזו יש משום סיכון שחברת הביטוח צריכה לשקלל אותו בעלויות. היינו, בגובה הפרמיה.
נכון. המבוטח יצטרך לשלם עבור זה לא מעט לחברת הביטוח, שכן יש סיכון בקביעת סכום הקצבה כל כך הרבה שנים מראש
.
ובכל זאת, להערכתי, אגף שוק ההון לא יאפשר למכור מוצר כזה לאורך זמן, בגלל מרכיב הסיכון. זאת מחויבות גדולה של חברת ביטוח לטווח זמן ארוך. זו התחייבות מסוכנת כי היא עתידה להיפרע רק כעבור 30-40 שנים. אולי בכל זאת יאפשרו את זה בהגבלות מסוימות. למשל, אם התחייבות כזו תינתן לאדם מעל 50, כך שטווח ההתחייבות יתקצר למספר שנים קטן יותר. ככלות הכל, אין מוצר ביטוחי כזה בעולם.

אבל זו נראית לי הטבה שולית יחסית, המצביעה על כך שחברות הביטוח עושות מאמצים יצירתיים במיוחד כדי להציל את המוצר ששמו ביטוח מנהלים.
נראה כי למרות מאמצים אלו יש כל הזמן זליגה של מבוטחים אל קרנות הפנסיה. לכן, מן הסתם, חברות הביטוח ראו את הנולד וכולן הזדרזו לרכוש קרן פנסיה. כך הן החליפו מקור הכנסה אחד במקור הכנסה אחר.
אני מניח שזה היה גם נוח לממונה על שוק ההון, כי באישור של צעד כזה הוא גם סייע בשמירה על יציבותן של חברות הביטוח, כי יש חברות ביטוח שביטוחי מנהלים היוו [ועדיין מהווים] חלק ניכר מהכנסתן.
אכן, עדיין הנתח של ביטוחי המנהלים גדול, אך בשנים האחרונות קיימת זליגה של מבוטחים מביטוחי מנהלים לקרנות הפנסיה. בעיקר, כפי שציינתי, אצל חוסכים ששכרם אינו גבוה, או כרובד חיסכון ראשון של עובדים בשכר גבוה.
לגבי ניגוד האינטרסים, אתה בהחלט צודק. קרנות הפנסיה החדשות הן בבעלות של חברות ביטוח שמוכרות גם ביטוחי מנהלים. בדיונים לקראת החתימה על הסכם פנסיית חובה באמת ראינו התנגשות של אינטרסים בין ביטוחי המנהלים לקרנות הפנסיה, כי הדרישה של ההסתדרות הייתה שברירת המחדל מבחינת חובתו של המעסיק, תהיה לקרן פנסיה מקיפה חדשה ולא לביטוח מנהלים. זה היה גורם משמעותי, כי כשקיימת ברירת מחדל, היא מתייחסת למאסות של חוסכים.

*                *                  *

למעסיק כדאי שכל העובדים שלו יהיו מבוטחים בקרן פנסיה אחת, כי זה יוצר לו פחות עבודה בתהליך החודשי של העברת הכספים. זה גם נותן לו עמדת מיקוח טובה יותר מול קרן הפנסיה. לכן הוא יכול ללחוץ על העובד שיבחר בקרן הפנסיה הנוחה לו, למעביד.
עקרונית זה נכון, אבל ברמת המחשוב הקיימת כיום זו לא טרחה משמעותית כל כך למעסיק להעביר כספים ליותר מגוף מבטח אחד. אני מקווה שכאשר אתה אומר "עמדת מיקוח טובה יותר", אתה מתכוון לעמדת מיקוח בניסיון לשפר את התנאים של העובדים המבוטחים בקרן הפנסיה, שזה דבר ראוי ולגיטימי מאד.
חשוב להבהיר שכיום למעסיק אסור לקבל שום טובת הנאה מקרן הפנסיה או מחברת הביטוח.

בפועל אני לא רואה הרבה ניסיונות של מעבידים ללחוץ על עובדים. למעסיק לא כדאי להתעסק עם זה. קודם כל, אסור לו להשיג שום הטבה מחברת הביטוח ולכן מעסיקים נזהרים מאד מלהשפיע על העובדים שיבחרו בביטוח מסוים.
אם הדבר בידי המעסיק, כל עוד העובד לא בחר אחרת, או שברירת המחדל נקבעת על ידי ארגון העובדים, המעסיק יבטח את העובד בקרן הפנסיה שנוח לו, למעביד, לעבוד איתה. אבל אם העובד יבקש להיות מבוטח במסגרת אחרת, אסור למעביד להקשות על העובד, אלא עליו להעביר אותו אליה ללא בעיה.

צריך להדגיש כי גם נותני שירותים אישיים המועסקים באופן קבוע על ידי משקי בית, כמו גנן, עוזרת בית או מטפלת, זכאים להפרשה פנסיונית. הבעיה היא שקרנות פנסיה לא ששות להתעסק אתם. הטרחה מבחינתן לא שווה את הרווח. מה יעשה מקבל שירותים כזה שלא רוצה לעבור על החוק?
הוא צריך לנסות ולחפש אולי בכל זאת ימצא קרן שתהיה מוכנה לבטח עובד כזה. ההתנגדות של הקרנות היא לא נחרצת וחד משמעית. לדעתי, כל מקרה נבחן לגופו. בכל מקרה, אם מעסיק כזה לא יצליח אצל קרנות הפנסיה, תמיד יוכל להפריש כספים לקופת גמל. אצל קופות הגמל אין בעיה כזו, הן מקבלות כל אחד.

ואם אותו נותן שירות לא מעוניין בביטוח פנסיוני? [ כי משמעות הדבר שגם הוא צריך להפריש את חלקו וזה יקטין את הכנסתו השוטפת.]
המעסיק חייב להפריש את הסכומים הללו ולנכות את חלקו של העובד משכרו, בדיוק כפי שהוא מנכה מס הכנסה, אחרת הוא עובר על החוק. אם אין לו ברירה והעובד מסרב לשתף פעולה, ובכל זאת המעסיק רוצה להשתמש בשירותיו, עליו להפריש גם את חלקו של העובד. זה כמו חובת ההפרשה למוסד לביטוח לאומי. בסך הכול לא מדובר בסכומים גבוהים. 

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד