ספרים
הרצאות
ייעוץ

עבודה: ויתרנו על ביטחון בפנסיה, ומה קיבלנו?

הרפורמה בקרנות הפנסיה מקעקעת את אחד היסודות של הביטחון הסוציאלי בישראל - הביטחון כי תשלומי הפנסיה אכן ישולמו במועדם. התמורה למבוטח מועטה - גמישות צרכנית שאין בה תועלת רבה, אך האלטרנטיבה הייתה קריסה

 

[פורסם לראשונה ב - YNET]

 

מערך הביטחון הסוציאלי של אזרחי מדינת ישראל מושתת על שלושה רבדים של צבירת זכויות: תשלומי הביטוח הלאומי, החיסכון הפנסיוני ומנגנוני חיסכון נוספים, כאשר הבולטים שבהם הן "קופות הגמל'.

 

הרובד הראשון, הביטוח הלאומי, נתון כולו בידיה של המדינה. הרובד השלישי, קופות הגמל ואחיותיהן (קרנות ההשתלמות, לדוגמא), נתון בעיקר בידי גופים פרטיים. היותם חלק ממערך הביטחון הסוציאלי היה תוצאה של הטבות מס שניתנו לחוסכים בהן על שחסכו כספים לטווח ארוך יחסית.

 

הרובד השני, החיסכון הפנסיוני, עבר מהפך של ממש. בעבר, אמנם, רובו ככולו היה נתון בידי ההסתדרות. אך הוא נתמך באופן משמעותי על ידי המדינה, ולא רק דרך הטבות מיסוי, אלא למשל על ידי כך שלוותה כספים אלו מקרנות הפנסיה ושילמה עבורם ריבית גבוהה המובטחת מראש, והוצע בעיקר לעובדים מאורגנים.

 

בעבר, העובד המבוטח בקרן פנסיה ויתר על גמישות צרכנית, אך זכה בביטחון. במילים אחרות: מצד אחד, העובד לא ממש התעסק בבחירת קרן פנסיה ובבחינה מתמדת של צבירת זכויותיו בה. ומצד שני, הוא זכה בתנאי פרישה שממילא לא היה כמעט סיכוי שיגיע אליהן, ואחת היא לאיזו קרן פנסיה היה בוחר להשתייך (לו הייתה ניתנת לו אפשרות בחירה). הוא חש גם כי כספיו נמצאים במקום בטוח: ההסתדרות שומרת עליו, וגם המדינה.

 

גם אם ידע כי קרנות הפנסיה מצויות בגירעון אקטוארי, לא ממש חשש. מצב זה נדמה בעיניו, ובצדק, כבעיה מערכתית. בעיה שאולי עשויה לפגוע בו במידה מסוימת, אך לא היה לו ספק כי המדינה לא תיתן לקרנות לקרוס.

 

כל זה השתנה. ניתן לטעון שקרנות הפנסיה עברו מהמערכת הציבורית למגזר הפרטי, כמעט על כל המשתמע מכך. אם בעבר הן היו ממוקמות ב"אמצע", במרחק שווה ממערך הביטוח הלאומי ומקופות הגמל, הרי כיום הן התקרבו מאד לקופות הגמל.

 

הרפורמה בקרנות הפנסיה היא בעצם הפרטה של הרובד הסוציאלי השני. כיום המבוטחים בקרנות הפנסיה החדשות מקבלים אמנם גמישות צרכנית, אך זוכים לפחות ביטחון - הם תלויים בביצועי הקרן.

 

גמישות צרכנית מוגבלת

 

אין אנו מבקרים את צעדי האוצר, משום שכנראה לא היו הרבה ברירות, אך הרפורמה קיעקעה את אחד היסודות של הביטחון הסוציאלי בישראל – הביטחון כי תשלומי הפנסיה ישולמו, ובמועדם. אמנם בפועל הסתבר כי תנאי הפרישה הורעו, אך המערכת נותרה עומדת על כנה, והמדינה אכן שמרה, כצפוי, על קרנות הפנסיה.

 

לעומת המבוטח הוותיק, המבוטח החדש יודע כבר מתחילת דרכו כי עד לפרישתו לא יידע כמה כספים צבר וממילא לא יידע מה תהיה גובה גמלתו החודשית. הביטחון והשקט הנפשי שהיו למבוטח הוותיק, אינם קיימים יותר.

 

תמורת הויתור על הביטחון מקבל המבוטח גמישות צרכנית. אולם מה באמת תועיל לו זו? עצם העובדה שמבוטח יכול כל חודש לעבור מקרן אחת לאחרת אולי מקנה לו תחושה נינוחה של יכולת בחירה, אך איזו משמעות מעשית יש לה? איך באמת יודע מבוטח באיזה קרן פנסיה כדאי לו לבחור? הרי כיום הוא בן 40, מפירות הקרן יהנה בעוד 27 שנים. אז מה אם כיום הביצועים של קרן פלונית טובים, האם זה באמת משפיע על התוצאה הסופית? בוודאי שלא.

 

אמנם המבוטח המתוחכם יכול לעשות שורה של פעילות לצמצום רמת אי הוודאות, כמו התאמת מסגרות חיסכון למצבים משתנים בחייו, כמו קידום בשכר או הקמת משפחה; או שכירת גוף ניהול מקצועי שינהל את כספיו בקרן, וכדומה. אך עדיין לא יהיה בכך כדי להשיב את רמת הביטחון כפי שהייתה בעבר.

 

אורן אלאון, מנכ"ל קרן מבטחים החדשה, הגדולה בקרנות הפנסיה החדשות, טוען כי הגמישות הצרכנית מוגבלת. בדברים שנשא במסגרת כנס על שוק ההון שנערך בשבוע שעבר על ידי "המרכז הישראלי לניהול" אמר כי במקרים רבים גמישות זו אינה באמת קיימת כיום.

 

למשל, הדגים, נעשה הסכם בין קרן פנסיה לקבוצת עובדים. במצב כזה העובד הבודד מחויב למסגרת הקבוצתית, הוא אינו יכול לעשות ככל העולה על רוחו. דוגמא אחרת: ההסכם עם קרן הפנסיה נעשה על ידי המעביד, לטובת עובדיו. במקרה כזה העובד יחוש אי נוחות רבה לבקש לעבור לקרן אחרת, הדבר יכול ליצור מתח בינו לבין מעבידו.

 

בנוסף, עובדים ששייכים לקבוצת מבוטחים ומחליטים לעזבה עשויים להשפיע על רמת ההטבות שהוענקה לקבוצה בתור שכזו. כמו כן, עובד המבקש לעזוב קבוצה עשוי שלא ליהנות מאותן הטבות כמצטרף בודד, ועל כן הוא עשוי להישאר בקרן פנסיה כמי שמצוי בכלוב של זהב.

 

לסיכום, אומר אלאון, הגמישות הצרכנית שהיוותה בעצם מעין פיצוי על הרעת התנאים בקרנות הפנסיה, היא במקרים רבים גמישות חלקית ומותנית.

 

ונסכם גם אנו: התנאים הורעו וגם הגמישות היא לא ממש גמישות, אך בעצם הרפורמה בקרנות הפנסיה ביקשה לפתור משבר. האלטרנטיבה הייתה קריסה והמצב הנוכחי הוא ניסיון ליישר קו עם דפוסי ניהול מערכות הפנסיה הרווחים במרבית ארצות המערב.

 

 

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד