ספרים
הרצאות
ייעוץ

קריירה: קורבן של שוק התעסוקה

[25/12/2012]

[פורסם לראשונה כסידרה של פוסטים בדף האוהדים שלי בפייסבוק (להצטרפות, לחצו כאן)]

קורבן של שוק התעסוקה – חלק ראשון
"אני קורבן של שוק התעסוקה" אמרה לי רינה (שם בדוי) אישה לא צעירה שהגיעה אלי לקבלת ייעוץ. "בעשר השנים האחרונות אני יוצאת ונכנסת ממקומות עבודה שונים ומשונים. כמעט חצי מהזמן הזה הייתי ללא עבודה. שלחתי כמויות אדירות של קורות חיים עליהם כמעט ולא ענו לי. לפני שבועיים שוב פיטרו אחרי שלושה חודשי עבודה. נשחקתי נפשית. אני כבר לא יודעת מה לעשות.

"ואיך היה לפני יותר מעשר שנים?", שאלתי. "משהו אחר לגמרי", עיניה נצצו לפתע, "עבדתי תשע שנים בחברת 'ביתא' (כמובן ששם החברה הוסווה, שיניתי קצת גם נתונים כדי למנוע כל אפשרות של זיהוי – שוקי). פרחתי שם. למדתי המון, היה לי חופש פעולה. סמכו עלי."
"ואיך היה במקומות שעבדת לאחר מכן", שאלתי.
"בחייך", ענתה נרגזת, "אין מה להשוות. בעלים שלא יודעים לנהל, המון פוליטיקה, צביעות, תנאי עבודה ירודים. במקום העבודה הקודם שלי הבניין היה מט ליפול. אבל הייתי חייבת לעבוד, איזו ברירה הייתה לי. וגם שם לא החזקתי מעמד."
מכירים תופעות כאלו? כן, בוודאי שאתם מכירים. הם לא מחויבי מציאות. במרבית המקרים מקורם בניהול לקוי של תהליך חיפוש העבודה ושל דרך הבחירה של מקום עבודה. בפוסט הבא אסביר איפה רינה טעתה וכיצד היא יכולה, גם היום, לתקן לפחות חלק מהטעויות.
שוקי

קורבן של שוק התעסוקה? – חלק שני

אתמול הצגתי את בעייתה של רינה שהגדירה עצמה כ"קורבן של שוק התעסוקה". אמנם כך חשה, אבל, כמו במקרים רבים אחרים, אנחנו הם אלה ש"מקרבנים" את עצמנו. אחת הסיבות המרכזיות לכך שרינה לא החזיקה מעמד במקומות העבודה האחרונים שלה היא דווקא הניסיון המוצלח שהיה לה בחברת "ביתא". רינה נפלה למלכודת ההשוואה המתסכלת.

אמרתי לה: "אני לא רוצה לשמוע יותר את שמה של החברה הזו, תוציאי אותה מהתודעה שלך. זה היה פעם וזה נגמר. ברגע שאת משווה מקום עבודה חדש לניסיון המוצלח שהיה לך בעבר - נגזר דינו. את מתחילה לצבור תסכול וחוסר שביעות רצון, זה מקרין על ההתנהלות שלך וכמובן גם על התגובות שאת מקבלת. כך כדור השלג מתחיל להתגלגל עד שאת מוצאת את עצמך בחוץ.

עוד אמרתי לה: "שוק העבודה השתנה. בשנות התשעים הוא היה יותר נינוח, פחות תחרותי. הנאמנות ההדדית בין המעסיקים לעובדים הייתה גדולה יותר. לא היה פוליטיקלי קורקט לנהוג שלא לפי סטנדרטים אלו. זו הייתה תקופה אחרת. כיום כללי המשחק השתנו.

ההשוואה לעבר, על כל השלכותיה, היא שהכשילה את רינה.

בפוסט הבא, השלישי והאחרון. נסביר למה רינה לא מקבלת מענה על קורות החיים שלה ואלו משימות קיבלה עליה כדי לצאת לדרך חדשה ולהגביר את סיכוייה בשוק העבודה.

אני מקווה שסייעתי למי מכם או למי מחבריהם שהבעיה שתיארתי בפוסט מתקיימת אצלם.
ערב מהנה
שוקי


קורבן של שוק התעסוקה? – חלק שלישי ואחרון

בשבוע שעבר תיארתי בשני פוסטים את סיפורה של רינה, "קורבן שוק העבודה", והטעויות שעשתה בדרך בחירת מקומות עבודה בהם לא שרדה. בפוסט זה, השלישי והאחרון, אסביר למה מגייסים אינם מתייחסים להררי קורות החיים שהיא משגרת אליהם.

כי רינה מנסה לטפס כל הזמן על חומה, והחומה גבוהה מאד. "הלו!" אמרתי לה, "תסתכלי ימינה, יש שם שער, הרבה יותר קל להיכנס משם".
"אבל בשער יש שומר", ענתה לי, "אין לי חשק לדבר אתו, ואולי הוא בכלל לא ייתן לי להיכנס".

והנמשל - מהו?
רינה, אישה משכילה ומנוסה בשנות הארבעים המאוחרות לחייה, גלשה שעות בלוחות דרושים, איתרה מישרות שנראו לה מתאימים ושלחה למי שפרסמו אותם את קורות חייה.
"השתמשי בלוחות דרושים", אמרתי לה, "אבל רק כדי לאתר מישרות שנראות לך. אבל אל תשלחי דרכם קורות חיים. זו הדרך הקלה שלא תניב לך הרבה תועלות אלא בעיקר תסכול ומרירות. איתרת מישרה ראויה - עכשו חפשי אנשים שיכולים לקשר אותך אליה."
"לא", התקוממה רינה, "לא בא לי לבקש טובות מאנשים. גם אין לי הרבה חברים."
"אבל למעט החברים שיש לך, יש חברים", אמרתי לה. "את פעילה ברשתות חברתיות? לינקדאין? פייסבוק?". "לא", ענתה, "זה לא מדבר אלי".

"ראי", אמרתי לה, "אם לא תצאי מאזור הנוחות שלך לא תמצאי עבודה. הכלי המרכזי שיכול להועיל לך הוא 'חבר מביא חבר' והזרוע הארוכה שלו, רשתות חברתיות. יש לך פרופיל מקצועי מרשים ואת יכולה להציג אותו לראווה ללא תשלום במאגר קורות החיים הגדול והדינמי ביותר בעולם. למה את מחכה לכל הרוחות?" [יענו, התעצבנתי כדי להדגיש את חומרת המצב ]

לא אלאה אתכם עוד חברים יקרים, בגדול זה הכיוון – לא לעשות מה שנוח אלא מה שנכון. בסוף המיפגש שלנו רינה הבינה שחיפוש עבודה הוא לא סידרה של פעולות אקראיות שנוח לה לבצע, אלא פרויקט מקצועי שיש לנהל אותו בתבונה ובשום שכל.

שיהיה לכם שבוע מוצלח
שוקי

 

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד