ספרים
מאמרים
הרצאות
ייעוץ

לא נעים...

"אני לא יודע איך לבלוע את התוכנית הזאת", אני אומר לאלטר אגו שלי על "בוס בהסוואה" בערוץ 2.

"מה בדיוק גורם לך קשיי עיכול?" הוא שואל.

"מצד אחד", אומר אני, "זה סיפור מעניין, על אנשים שחווים תהליכים מרגשים שנוגעים בצופה. ואני מתכוון גם לעובדים וגם למנהל. זה גם סיפור על עשיית טוב - מגלים עובדים מסורים, נותנים פומבי לעשייה שלהם, מתגמלים ומקדמים אותם."

"ומצד שני?", ניכר שהאלטר מעוניין בעיקר בהמשך.

"טצצצ...", אני מטצץ, "יש לי תחושה לא נוחה. הבוס הגדול יורד מלמעלה, מרעיף מטובו על נתינים מסוימים (הרי ברור שבתוכנית מופיעים עובדים מצטיינים, שסומנו מראש) ושב לכיסאו."

"אתה מתכוון לקטעי הסיום של התוכנית?", מנסה האלטר למקד אותי.

בדיוק", אני מהנהן לעומתו, "בסצנות בהן המנהל אומר לעובד נרגש, לעיתים עד דמעות, אילו הטבות יוענקו לו. ועוד הכול מתועד, כולל קלוז-אפ על הפנים הנרגשות - לא אוהב את זה."

"אבל אין לי ספק", מנסה האלטר לפרגן למפיקים, "שביקשו את הסכמת העובדים להקרין גם את הקטעים האלה."

"סביר מאד", אני מסכים איתו, "אבל מה אתה מצפה מעובד שרק עכשיו שלחו אותו ואת ילדיו ליורודיסני, או נתנו לו מילגת לימוד של עשרים אלף שקלים, שיגיד שהוא לא מסכים? - הוא יבלע את הגלולה הזו."

"נכון בעצם", מסכים האלטר, "גם אני הייתי מאד נבוך אם חצי מדינה הייתה רואה קלוז-אפ שלי קרוב לבכי. זה באמת מאד אישי."

"אבל", אני מבקש לוודא שהסכמתו אתי שלמה, "לא היית מבקש ממיטיביך שלא להקרין את זה?"

"נכון", מודה האלטר, "לא היה לי נעים."

שוקי

 

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד