ספרים
מאמרים
הרצאות
ייעוץ

כבוד השר אורבך – יצחק קדמן של הקשישים, במחיר מופקע מאד...

"פששש", אומר לי האלטר אגו שלי, "השר אורבך מתחיל לעבוד - ההתקפה הברוטלית על הקשיש בחולון איפשרה לו להפיח כותרת. הוא קרא לרשויות לנקוט צעדי ענישה חמורים כנגד תוקפי קשישים.

"נכון", אני מסכים אתו, "אין להם בושה החברה האלה, הרי עם תקציב האחזקה של המשרד המיותר שלו אפשר היה לתת עוד שירותים לקשישים. אני גם לא מבין למה מקפחים אוכלוסיה חלשה אחרת שגם היא נתונה להתקפות - ילדים. יכלו להקים משרד גם לענייני ילדים?"

"אה", אומר האלטר חד כתער, "יש לכך שתי סיבות: פוליטית ופרקטית. הסיבה הפוליטית - לילדים אין זכות הצבעה. הסיבה הפרקטית - לילדים יש את 'המועצה לשלום הילד'. ליצחק קדמן אפילו יש כיפה כמו לאורבך."

"והוא", אני מוסיף, "מרוויח לא רע, אבל פחות מחבר כנסת."

"אני במקום אורבך", אומר האלטר, "לא הייתי ממהר להוציא קומוניקאט לעתונות עם הקריאה המרשימה הזו לרשויות (הוא לא חלק מהרשויות?), הייתי מתחבא, שישכחו שאני קיים, מהבושה."

"לך יש עור דק", אני אומר לו, "אתה לא יכול להיות פוליטיקאי, אלטר לא יבין זאת. אלו אנשים מזן אחר. אין להם באמת אלוהים."

"הגזמת", נבהל האלטר, "יש לו כיפה".

"כיפה", אני משיב לו, "זה סימן שיוך חברתי, לא ערובה לקוד התנהגות ערכי... יאללה נמאס לי, בוא נראה מה יש לאכול.

שוקי

לקבלת מידע * *

 אני מאשר קבלת דיוור למייל

עבור לתוכן העמוד