רכישת תואר אקדמי מסייעת בשיפור הסטטוס ובהתקדמות בארגונים, לכן יש המתפתים להשיגו בדרכים עקלקלות; שש דרכים לרכוש תואר בישראל [פורסם
תואר אקדמי הוא אחד מסימני הסטטוס החשובים ביותר בעולם המודרני. זאת יודעים גם חברי הכנסת אסתרינה טרטמן ויאיר פרץ, אחרת לא היו נקלעים למצב בו הואשמו בהונאות מסוגים שונים בעניין זה.
ההונאות הרבות המבוצעות לשם רכישת תארים אקדמיים הן לא רק נחלתם של אנשי ציבור. אלה רק מביאים את הסוגיה לתודעת הציבור דרך ערוצי התקשורת תאבי הדרמה.
אנו מוצאים ששה סוגים של אנשים שבמסמך קורות החיים שלהם מופיע כי הם בעלי תואר אקדמי ראוי. נציג אותם לפי רצף של חומרה, כאשר שלושת הראשונים לא ראויים להיקרא מחזיקי תואר אקדמי, ושלושת האחרונים – בהחלט כן.
הסוג הראשון הם השקרנים. אלו שפשוט אין להם תואר, אך הם מתהדרים בכך שאחד כזה מונח בכיסם. מספרם של אלו לא רב משום ששקרן מדופלם לוקח בחשבון כי הצהרתו ניתנת לבדיקה. הוא ישקר בעיקר במקרים בהם הוא יכול להניח כי רוב הסיכוי כי הצהרתו לא תיבדק ברצינות.
עם פריצת פרשת טרטמן אתמול, היא שויכה לקבוצה זו וכונתה במהלך היום שקרנית. אם תציג היום תעודה של איזה קולג' מסתורי, אולי ישתנה מעמדה והיא תסווג קצת אחרת.
הסוג השני הם המתחזים. הם מצהירים שיש להם תעודת בוגר או מוסמך וזו הצהרה אמיתית. יש להם מסמך כזה, אך מה שלא גילו הוא כיצד זכו בו. היינו, את העובדה שלא עמדו בשום דרישות אקדמיות אלא פשוט רכשו את התעודה בכסף. אולי הגישו עבודה כלשהי, שלא בהכרח הם כתבו אותה. מתחזים אלו מניחים שגם אם תיבדק הצהרתם, התיעוד המזויף יניח את דעת הבודקים. זו לא רק עבירה מוסרית אלא גם פלילית. זה המקרה של יאיר פרץ.
הסוג השלישי הוא התחמנים. הם מגישים עבודות, אולי אפילו לא קנויות. רמתן של אותן עבודות לא באמת משנה למנפיק התעודה. איש גם לא באמת בודק את נוכחותם של לומדים אלו בשיעורים. בקיצור, מערך ההכשרה שלהם, בדרך כלל סניף של מוסד עלום בחו"ל (רב הסיכוי שיהיה ממזרח אירופה, אבל לא בהכרח – רמאים ושרלטנים יש גם במערב רק שהם נדרשים לתיחכום רב יותר), אקדמי כביכול, מעניק מעין כיסוי לתואר במקרה של בדיקה. זה המקרה של אוניברסיטת לטביה שהכשירה המוני עובדי מדינה.
במקרה של לומדים אלו לאו דווקא הסטטוס היה בראש מעייניהם, אלא יצירת זכאות לקבלת גמול השתלמות. אבל אם גם יכלו בהזדמנות חגיגית זו להתהדר בתואר אקדמי. אז למה לא? כיום מן הסתם אנו כבר לא מופתעים שרבים מהן היו אנשי משטרה.
הסוג הרביעי של מחזיקי התארים למד, הגיש עבודות, אפילו התאמץ כדי לזכות בתואר. בעייתו היחידה היא המוניטין של מוסד הלימודים. מתחילת שנות התשעים החלה בארץ אינפלציה של תארים שהוענקו על ידי מוסדות רבים בארץ ובחו"ל. אנשים רבים שלא חלמו על אפשרות לרכוש תואר באוניברסיטה בארץ, עקב הדרישות הגבוהות, נרשמו ללימודים אלו כדי לזכות בתואר נכסף.
במקרים רבים היו אלו לימודים לתואר שני ואף לתואר שלישי. תארים אלו סייעו להם להתקדם ולהשיג עבודות נחשקות יותר, הן בשוק התעסוקה, כשכירים והן כנותני שירותים עצמאיים. ברוב המקרים לא נשאלו היכן עשו את הדוקטורט. סביבתם התרגלה לכך שלצד שמם מתנוסס התואר דוקטור.
לא אשכח אירוע שהתרחש לפני מספר שנים. נפגשתי עם רואה חשבון בעל תואר ד"ר. לאחר שיחה נעימה התעניינתי בתום לב ומתוך סקרנות אמיתית היכן עשה את הדוקטורט. הוא השתתק לרגע, הסמיק ומלמל משהו על ברטיסלבה (בירת סלובקיה).
קבוצה זו פשוט למדה במוסד שהוא לא מספיק מכובד. בעלי התואר הנמנים עליה מקווים כי בדרך כלל לא ישאלו שאלות ממן זה. ואמנם בדרך כלל הן אינן נשאלות. גם אני, מצדי, בשיחה חברתית כבר לא אצור שוב את המצב המביך מבחינתו של בן שיחי, אבל בראיון עבודה אשאל גם אשאל. כי הבחירה במוסד לימודים זעיר-מוניטין יודעת ללמד את המראיין מספר דברים על המרואיין, צרכיו ואישיותו.
על הסוג החמישי נמנים בוגרי מוסדות אקדמיים שאינם אוניברסיטאות, בדרך כלל אלו המכללות האקדמיות. בארץ פועלים כיום עשרות כאלה. חלקם בעלי מוניטין ראוי וחלק אחר בעל מוניטין פחות טוב. הלימודים במרבית המכללות הם לימודים ראויים ובמקרים רבים המרצים בהם באים גם מתוך האוניברסיטאות.
יתירה מזאת, לעיתים רמת ההכשרה בהן עולה על זו של האוניברסיטאות, כי אלו האחרונות מייחסות משקל רב למחקר ואילו המכללות מתמקדות בהוראה. עם זאת, מעמדן פחות משל האוניברסיטאות ובמקרים רבים גודשים את ספסליהן סטודנטים שלא הצליחו להתקבל לאוניברסיטה.
עובדה זו משפיעה, במקרים מסוימים ובמקצועות מסוימים, על הסטטוס של בוגריהן. למשל, בכנס שנערך בשבוע שעבר באוניברסיטת תל אביב נשאל סמנכ"ל חברת פיתוח התוכנה של SAP ישראל אם היה מקבל לעבודה בוגרי מכללות. תשובתו הייתה 'לא ממש'. הוא ציין כי מנהלי היחידות בחברה מעדיפים לגייס עובדים כמוהם, בוגרי טכניון למשל.
הסוג הששי הם בוגרי אוניברסיטאות. להם אין בעיות סטטוס מיוחדות. למרות שלוותיקות והגדולות – ירושלים, תל אביב והטכניון – יש קצת יותר מוניטין מהאוניברסיטאות הקטנות יותר והותיקות פחות – חיפה, באר שבע ואוניברסיטת בר אילן. ואם מי מבעלי התואר גם למד באוניברסיטה נחשבת בחו"ל (ויש לו הוכחה לכך!) כמו הרווארד, ייל, שיקגו ודומותיהן, בוגר כזה בכלל נמצא בראש הפירמידה, שידוך למופת ויקיר הקהילה.
