בטבע, שהפתיעה כל השנים רק בעליית ערך מנייתה, התרחש אירוע לא צפוי אשר צריך היה להיות בשליטתה כיוון ששום גורם חיצוני, זולת הטבע, לא אמור להשפיע עליו
התופעה של מנכ"לים שהולכים ובאים אינה חריגה בעולם הניהול הישראלי. מאבקים אישיים, מינוי לא מקצועי של מנהלים או הקדמת העשייה לחשיבה הן תופעות רווחות במשק הישראלי רווי התזזית. הממשלה נותנת דוגמא מצויינת – שרים ומנכ"לי משרדים ממשלתיים מתחלפים תדיר, והמשק הפרטי מחרה-מחזיק אחריהם.
מספרם של המנכ"לים המזוהים עם הארגון אותו הם מנהלים הולך ופוחת. על כל אלי הורביץ, דן פרופר או דב לאוטמן יש פי כמה וכמה יותר מנהלים כלליים המדלגים מארגון לארגון – בבנקים, בתעשייה, בתקשורת ובהיי-טק. במקרה הטוב, מרבית המנכ"לים משלימים קדנציה של 4-5 שנים.
אבל טבע אינה חברה כזו. כל תשתיתה הניהולית מבוססת על תכנון אסטרטגי וחשיבה ארוכת טווח. רבים מהמיזוגים שנעשו בטבע תוכננו שנים מראש. כשאלי הורביץ ידע כי יפרוש בגיל 70, כי כך צריך לנהוג ולא בגלל ירידה ביכולתו, ישראל מקוב סומן כמחליפו כבר שנים קודם לכן.
טבע ומנייתה היו לתופעה מיוחדת, גם משום שענקית התרופות התנהגה כמעט תמיד כארגון שונא סיכון. כמשקיע, יכולת לסמוך עליה בעיניים כמעט עצומות – המנייה הגיבה בהתאם.
בטבע, שהפתיעה במשך השנים רק בעלייה מתמדת של ערך מנייתה, התרחש אירוע לא צפוי. לכן יש תחושה כי טבע עצמה הופתעה, אף שגם עניין זה נוהל כראוי על ידי טבע – במקביל להודעת הפרישה של מקוב כבר נקבעה זהות מחליפו, ורמת אי הוודאות צומצמה למינימום.
ההפתעה נובעת מכך שזהו אירוע אשר צריך היה להיות בשליטתה של החברה, התרחשות אשר שום גורם חיצוני, זולת הטבע, לא אמור להשפיע עליו – לא ממשלה, לא רגולציה, לא מתחרים ואף לא ספקים. לכן המנייה איבדה מספר אחוזים משוויה, והמשק הישראלי כמרקחה. בגלל עצם ההפתעה, לא בגלל חילופי הגברי.
יש הטורחים כבר לציין כי שלמה ינאי, המנכ"ל החדש, לא מתאים לתפקיד. לא בשל היעדר כישורים בסיסיים רלוונטיים, אלא בעיקר בשל חוסר ניסיונו בתחום הפרמצבטי ובניהול חברה בסדר גודל כזה – כאילו שיש בישראל חברה נוספת בכזה היקף, שהיא גם מובילה עולמית בתחומה.
אבל דווקא בעניין זה אנחנו לא מודאגים. למזלה של טבע, אלי הורביץ עדיין שם. יש לנו תחושה כי בשנת פעילותו הראשונה של ינאי כמנכ"ל אלי הורביץ יהיה יו"ר קצת יותר פעיל מאשר בעידן מקוב. גם מקוב עצמו לא ייעלם, וימשיך לשמש כ"יועץ אסטרטגי" לחברה. לינאי יהיו שניים מהחונכים הטובים במשק. השוק יכול להירגע.
כיצד תתמודד החברה עם מנהליה הבכירים?
אם תיווצר לטבע איזושהיא בעייה בגלל השינוי המפתיע, היא לא תהייה מול הסביבה החיצונית – משקיעים, לקוחות או ספקים, אלא בעיקרה תהיה זו בעיה פנימית. הנהלת החברה תצטרך להתמודד עם מנהליה הבכירים. היא תצטרך להסביר להם מדוע לא נמצא מועמד ראוי מתוך החברה להחליף את מקוב – כיצד חברה כה מתוכננת וכה מרחיקת ראות לא השכילה, כבעבר, להכין יורש.
או שאולי כן חשבו בחברה על יורש, ואולי אף על יותר מיורש פוטנציאלי אחד. אך במקרה כזה, כאשר יש יותר ממועמד איכותי אחד בחברה לתפקיד המנכ"ל, יש וארגון דווקא מעמיד בראשו מנכ"ל חיצוני, מועמד של פשרה. זאת, כדי לשמר בארגון את המתמודדים הראויים, משום שהם עשויים לאיים בעזיבה – אם מי שמתמודד מולם על התפקיד ימונה, ולא הם.
מינוי של מועמד חיצוני, מועמד של פשרה, מונע את הפגיעה בכבודם של המועמדים מבית. בדרך זו נמנע מצב בו האחד הועדף על פני האחר, המרקם הקיים לא משתנה, הזעזוע מוקהה, הגלים שוככים ונותרת רק אדווה קלה, חרישית.
איננו טוענים שזה המצב בטבע, אבל מי יודע. גם שם יש, בסופו של דבר, בני אדם.
