ניכר כי דיכטר, אם אכן עשה כמיטב יכולתו כדי להשאיר את בר־לב במשטרה, הציג יכולת דלה
העימות המתוקשר בין מפכ"ל המשטרה והשר לביטחון פנים לבין מפקד המחוז הדרומי מצביע על ארגון רווי אמוציות המנוהל בצורה בינונית, במקרה הטוב. לא המפכ"ל, דודי כהן, המציא את שיטת הניהול של המשטרה, אפילו לא כבוד השר דיכטר – זה חלק מתרבותה הארגונית לאורך השנים.
על העובדות אי אפשר להתווכח. אם מפקד המחוז הדרומי, אורי בר-לב, נחשב למפקד איכותי ומוערך והוא מוצא את דרכו החוצה טרם עת, זהו כשל מערכתי מובהק.
לא נמנה כאן את כשלי הניהול המובנים בדרכי התנהלותה של המשטרה הגורמים לתופעות אלו, רק ננסה לבחון קונקרטית את התנהגותם של כל אחד משלושת השחקנים. ובניגוד למה שמוצג בתקשורת, גם אורי בר־לב לא יוצא נקי.
השר – אבי דיכטר
ראש הפירמידה, השר אבי דיכטר, שם את עצמו בחזית ולכן גם סופג את עיקר האש מצד המבקרים. המשטרה אינה ארגון פרטי ולכן אף אחד לא יכול לעשות בה כבתוך שלו, גם לא השר. ניכר כי דיכטר, אף שטען אחרת, לא עשה מספיק כדי להשאיר את בר לב במשטרה. ואם אמנם עשה כמיטב יכולתו, הרי הציג יכולת דלה. כי בר לב, בשלב זה, אמור ללכת הביתה. כל השלושה טוענים שהם לא רצו בסיום שירותו של בר־לב, אז מדוע הוא אמור ללכת? מה עם מיומנויות גישור בסיסיות?!
המפכ"ל – דודי כהן
דודי כהן, להוותו, מצטייר כמי שצלו של בר־לב מאיים עליו, ועל כן הוא מבקש להיפטר ממנו. מן הסתם, שיחת העימות ביניהם, שבה נשלח בר־לב ללימודים, היתה אינטראקציה בין שני אנשים כוחניים. "אני אגיד לך מה לעשות" מול "אתה לא תגיד לי מה לעשות".
אם באמת ובתמים ראש ארגון מבקש לבחון את המשך התפתחות הקריירה של עובד, בוודאי של מנהל או של מפקד בכיר עם קבלות, הוא בשום אופן לא אמור להודיע לו מה יעשה בהמשך הדרך, אלא להתייעץ איתו על כך. "אלו לא רק צורכי הארגון, כביכול, אלא גם צורכי העובד", יגלה לכהן כל סטודנט שנה ראשונה לניהול.
מפקד המחוז הדרומי – אורי בר־לב
אורי בר־לב מצטייר כקאובוי, מהסוג שהתקשורת והקולנוע אוהבים לאהוב. יש אנשים כאלה בכל ארגון, ואני תמיד מתפלא על יכולתם לשרוד במסגרתו. זה אפשרי בעיקר בארגונים שיודעים לנהל גם את החריג והשונה ולהפיק מהם את המיטב. זו לא משימה קלה.
לו בר־לב היה רק טאלנט ארגוני בולט, למשל חוקר מבריק או בלש רב־יכולת, יכול היה לצפות שייתנו לו "את הכבוד המגיע לו" על תפקודו המצטיין. אבל בר־לב הוא גם מפקד בכיר, ולכן עליו לתת דוגמה פיקודית. הוא לא נהג כך. הוא לא כיבד את ההיררכיה הארגונית וזה דבר שלא ייעשה, בוודאי לא בארגון שאמור לשמור על החוק והסדר.
בר־לב לא כיבד בפומבי את מפקדו; הוא יצא נגדו באופן בוטה ובדרך זו הותיר לו מרחב קטן מאוד של תמרון.
בהתנהגותו גרם בר־לב לשר ולמפכ"ל להראות לו את הדרך החוצה, בניגוד לרצון כולם. ניכר בו שהוא נהנה מהחשיפה החיובית שלה הוא זוכה. היא אמנם שווה המון, אבל מעבר להילה זו ניצבים חוסר אחריות ניהולית ואי־מתן דוגמה אישית.
כהן ובר־לב הם תוצר של מערכת שתרבותה הארגונית נגועה בכשלים ניהוליים. אך עדיין לא מאוחר לתקן את המעוות. לכן במקום שעורך דינו של בר־לב, ד"ר יעקב נאמן, שהוא גם דמות ציבורית, יתחיל במתקפה תקשורתית ומשפטית על המשטרה, טוב יעשה אם יזמן את הצדדים לתהליך ענייני של גישור. הצלחה בכך תזכה בהערכה ציבורית את כל הנוגעים בדבר. נכון להיום, ציון הניהול של שלושת הבכירים הוא נכשל.
