פרנס שמתיימר לשרת את הציבור יואיל לעשות זאת בהתנדבות. אם אינו מסוגל לעמוד בכך מבחינה כלכלית שלא יתעסק בפוליטיקה, שיילך לעבוד. עשייה למען הציבור לא צריכה להיות פרנסה אלא שליחות.
אטימות בהתגלמותה. רק כך ניתן לתאר צעד בו מאשרת הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק המאפשרת להגדיל את מספר סגניו של ראש עיריית ירושלים ניר ברקת לשמונה סגנים ויותר.
בתקופה שרק מתחילים לדבר על יציאה ממשבר כלכלי, באחת הערים הבעייתיות והעניות במדינה, שדווקא זקוקה משום כך נואשות לניהול ברמה גבוהה, מוביל ראש עיר שבא מהסקטור העיסקי, ואמור להבין דבר או שניים בניהול נכון, צעד לא מוסרי הנוגד כל עקרון של ניהול נכון ואיכותי. ומי מגבה אותו שלא במפתיע? ממשלה עתירת שרים מיותרים בניצוחו של שר הפנים אלי ישי, שממנו אין לנו ציפיות לקידום סדרי מינהל תקין.
איך יכולים ברקת ושפעת סגניו לדרוש מעובדי העירייה ומנהליה לפעול ביעילות כלכלית כאשר הדוגמא האישית שלהם, כראשי המערכת, היא מופת של בזבוז וחוסר יעילות? איך יכולים ברקת וצוותו הבכיר להילחם נגד העלאת שכר של עובדים, רבים מהם מועסקים בשכר נמוך, כאשר הם שופכים כסף רב על מישרות מיותרות בצמרת? זו לא מנהיגות. אין כאן שום דוגמה אישית, ההיפך הגמור.
כמה סגנים צריך ראש עיר?
התרבות הפוליטית בישראל יצרה מצב מעוות בו פוליטיקאים המרכיבים קואליציה צריכים לשלם אתנן בכספי ציבור לאלו המצטרפים אליהם, אל הקואליציה. אבל למה הצטרפות לקואליציה העירונית צריכה להיות כרוכה במתן תפקיד, שכר והטבות לאנשים שרבים מהם לא היו חולמים להשתכר מחצית ופחות מכך בסקטור הפרטי?
הרי אם סיעה פוליטית עירונית רואה כי דרכו של ראש העיר טובה בעיניה עליה להצטרף אליו מסיבות אידיאולוגיות, הרי לשם כך נבחרה. למה חייבים לתת לנציג מטעמה תפקיד שעולה לעיר פושטת היד והרגל קרוב למאה אלף שקלים בחודש?
רוצים למנות את ראש אותה סיעה לתפקיד ציבורי מכובד כמו סגן ראש עיר, זה לגיטימי, אבל למה בתשלום? הרי הוא לא עוסק כל היום בעבודה שוטפת למען קידום ענייני העיר, אלא יותר בעשייה פוליטית שמקדמת את ענייניו וענייני סיעתו. למה הוא צריך לקבל עבור זה משכורת עתק? מי שעושה את העבודה הם המנהלים והעובדים, ובשכר נמוך בהרבה.
ראש עיר צריך סגן אחד בתשלום, מקסימום שניים. רק אלה עשויים להצדיק את שכרם. הם, למשל, ימלאו את מקומו בהיעדרו, או ייטלו על עצמם משימות ציבוריות שבעיר גדולה ומורכבת כמו ירושלים אין בידו של ראש עיר די זמן כדי לקדם. לא צריך מספר גדול יותר של סגנים בשכר. מעבר לכך זה רק תפקיד של כבוד שלא צריך לתגמל עבורו.
פרנס שמתיימר לשרת את הציבור יואיל לעשות זאת בהתנדבות. אם אינו מסוגל לעמוד בכך מבחינה כלכלית שלא יתעסק בפוליטיקה, שיילך לעבוד. עשייה למען הציבור לא צריכה להיות פרנסה אלא שליחות.
הלו, אנחנו עוד מעט ב – 2010
השירות הציבורי תמיד דידה אחרי הסקטור הפרטי, אך גם בו מסתמנים יותר ויותר איים של יעילות ושל שיפור איכותי – תוצאת היענות בלתי נמנעת לציפיות הציבור, שרמת ההשכלה שלו ותחכומו עולים כל העת. אבל התרבות הפוליטית שלנו מנותקת מכך, היא פועלת בעידן אחר, והיא הרי משפיעה יותר מכל על איכות השירות הציבורי. מינויים של פוליטיקאים לתפקידים מיותרים כמו שרים בלי תיק, או סגנים מיותרים של ראש עיר הם חסם רב משקל בפני תהליך שיפורו של השירות הציבורי.
ברקת מבקש להיות פרקטי, כנראה אין לו ברירה, חשוב לו לשמר את הקואליציה העירונית גם באמצעות מעשה של נבלה ברשות התורה.
רק אל תקראו לו מנהיג. מנהיג עושה את מה שנכון לעשותו ולא תר אחר הפתרונות הקלים, אותם ניתן לקנות בכסף (ציבורי, אלא מה). הוא שומר על קו מוסרי קבוע, אם צריך הוא מתפשר אבל רק על השוליים, לא על עקרונות; ותשלום אתנן פוליטי בכספי ציבור, גם אם זו תופעה מקובלת, הוא לא פשרה שבשוליים.
