הנפגע העיקרי במאבק מול קשת הוא שנער עצמו, שיתקשה לקבל תפקיד ניהולי בכיר משום שייתפס כמי שמוכן שיוציאו לו שתי עיניים ובלבד שיוציאו ליריבו אחת
אינני יודע מה יהיו תוצאות המאבק בין קשת לאורי שנער, הנשיא המודח שהגיש היום תביעה נגד החברה, אבל דבר אחד ברור – שנער כל כך פגוע שהוא מוכן להוציא לעצמו שתי עיניים ובלבד שלקשת תוצא, כך הוא מקווה, עין אחת. זהו מקח לא כדאי והוא יכול להתרחש רק במקרה אחד – כשהאמוציה גוברת על ההיגיון.
קשת לא נקלעה לסיטואציית ניהול חריגה במיוחד. דילמת איוש בכירים, קידומם והגדרת מעמדם בארגונים היא תופעה נפוצה. במקרים רבים היא אמנם כרוכה באי נעימות; אך אם יודעים לנהל אותה בשום-לב וברגישות ניתן לנטרל את מרבית חומר הנפץ, ובכך לסיים את הפרשה עם פגיעות קלות בלבד.
קשת, כולל כל הנוגעים בדבר: המנכ"ל אבי ניר, שנער עצמו, ובעיקר הדירקטוריון בראשות מוזי ורטהיים, נכשלו במשימה זו. ניר ושנער היו מעורבים מאד וקשה היה לצפות מהם לטיפול אובייקטיבי בעניינם. כשורטהיים התעורר היה מאוחר מדי, שנער וניר כבר אחזו איש בגרון רעהו.
כשהבעיות החלו לצוץ ניתן לשער שהשניים פנו לורטהיים בעניין, והוא, מן הסתם, אמר להם שיסתדרו ביניהם. דרישה לגיטימית מאנשים מוכשרים ונבונים, שמן הסתם יודעים לנתח אילוצים ומבינים שיש לעשות פשרות.
אבל לצד התבונה והכישרון יש אמוציות וכשהן חזקות – הן דוחקות בהינף יד את התבונה. ורטהיים היה צריך לטפל בעניין הרבה יותר מוקדם.
כעת כולם ילקקו את הפצעים. קשת – שתדמיתה המצוחצחת נפגעה, והיא גם תיתבע לתת הסברים לרשות השנייה וגם תצטרך לשלם יותר, אם לא לשנער אז לעורכי הדין המייצגים אותה בעניין. ורטהיים – שלא התערב בזמן ומנע את החרפת הפרשה. אבי ניר – שייתפס כמי שלא השכיל לנהל בתבונה וברגישות את תהליך החלפת קודמו.
אבל הנפגע העיקרי בעיני הוא אורי שנער – שיתקשה לקבל תפקיד ניהולי בכיר בסקטור הפרטי, משום שייתפס ככזה שמוכן להיאבק בבעלים וכמי שמוכן שיוציאו לו שתי עיניים ובלבד שיוציאו ליריבו אחת.
