בשלהי חודש מאי נערך במרכז האקדמי רופין "הכנס הבינלאומי הרביעי להגירה ושילוב חברתי" .
במסגרת פנל מליאה שעסק במשבר הפליטים באירופה סיפר שגריר שבדיה בישראל כי מדינתו קלטה 160,000 מבקשי מקלט, 2% מכלל אוכלוסיית המדינה, שיצרו עומס רב על מערכות ציבוריות כמו מערכת החינוך.
הנציגה בישראל של סוכנות האו"ם לפליטים אמרה שרוב הפליטים מגיעים לאירופה מסוריה, עיראק ואפגניסטן; ושבשנת 2015 מספרם היה גדול פי 5 מאשר לפני 10 שנים.
פרופסור הווארד דאנקן, עורך המגזין International Migration, אמר כי האיחוד האירופי נכשל בהתמודדות עם משבר הפליטים, וכשגרמניה החליטה לפתוח בפניהם את השערים היא העמידה את יוון במצב בלתי אפשרי.
פרופסור גליה צבר, שעמדה עד לאחרונה בראש בית הספר ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל אביב, אמרה שהמערב ינק את לשדה של אפריקה וניצל את משאביה (כיום הסינים עושים את זה במרץ רב ועם פחות עכבות) ולכן אנשים נאלצים להגר ממנה. היא סיפרה שגרמניה עומדת לחתום על הסכם עם סודן שעיקרו הפסקת זרם המהגרים המגיעים דרכה. קצפה יצא על שיתוף הפעולה עם מנהיג של מדינה המואשם בפשעי מלחמה וברצח-עם.
במשך יומיים נערכו עשרות דיונים בנושאי הגירה מגוונים. למשל, דיון שהוצגו בו מחקרים על העברות כספים של מהגרים למשפחותיהם בארץ המוצא. ד"ר האני זוביידה ממכללת עמק יזרעאל אמר שביצוע העברות כאלו מהווה מרכיב זהות מרכזי אצל אותם מהגרים – הן מבחינת מעמדם כמפרנסים בארץ מוצאם והן מבחינת הדימוי העצמי שלהם בארץ היעד.
הדוקטורנט הקנדי כריסטופר אוסטרופולסקי חקר את התופעה אצל מהגרים מקירגיזיה, תוך שהוא בוחן את השאלה עד כמה יש למעביר הכספים השפעה על השימוש בכסף ששלח למשפחתו. נתוניו הצביעו על כך שרק ב-44% מהמקרים יש למעביר הכסף השפעה כזו ומתוכם ב-32% מהמקרים ההחלטה נעשית במשותף עם בן/בת הזוג. כמו כן מצא כי חלק ניכר מהכסף ששוגר לקירגיזיה הוקצה לאו דווקא להוצאות יומיומיות אלא לאירועים משפחתיים ובראשם חתונות.
הדוקטורנטית אורני ליבני מאוניברסיטת תל אביב הציגה את השינוי שחל במצעיה של מפלגת הלייבור הבריטית כלפי מהגרים. בהרצאתה, "מהגנה על מהגרים להגנה ממהגרים", השוותה בין מצע המפלגה בשנת 1992 למצעה בשנת 2015. כבר משנת 2004 (בה החלה הרחבת האיחוד האירופאי שכללה הצטרפות של מספר מדינות ממזרח אירופה, מה שהוביל לזרימת מהגרים לבריטניה, במיוחד מפולין) ניכרו נצנים של ביקורת על הרב-תרבותיות. מילים כמו "אינטגרציה" ו"ליברליזם" הוחלפו במילים כמו "פיקוח" ו"ריאליזם".
מפלגות סוציאל דמוקרטיות נאלצות כיום לבחור האם לתמוך בערכים אוניברסאליים המאפיינים את מהותן, או בערכים לאומיים המאפיינים דווקא את יריבותיהן הפוליטיות בארצות דמוקרטיות. האם זרם המהגרים השוטף את אירופה יגרום למעבר מהסולידריות המעמדית המסורתית (סוציאליזם) לסולידריות לאומית בבקשן להגן על תעסוקת מצביעיהן (ועל מערכות הרווחה התומכות בהם) – דרישה נחרצת של האיגודים המקצועיים, השותפים הטבעיים של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות.
בהצגת המחקר שערכתי אודות המהגרים הישראלים בברלין אופיינו שלושה גלי הגירה של ישראלים לעיר: הראשון, גל ההגירה הרומנטי, התרחש עד לשנת 2000, היה דליל יחסית ובלטו בו מי שהגיעו לגרמניה בעקבות בן/בת זוג. הגל השני, גל ההגירה הפוליטי, התרחש במהלך העשור הקודם והושפע בתחילת הדרך מהשבר החברתי-פוליטי שיצרה האינתיפאדה השנייה. בהמשך קיבל גל זה חיזוק משיווק אגרסיבי של ברלין בישראל כיעד תיירותי אטרקטיבי וכגן-עדן נדל"ני; וכן מהצטרפות של מספר מדינות ממזרח אירופה לאיחוד האירופי, צעד שאיפשר לישראלים רבים לזכות בדרכון של מדינה אירופאית המקל על שהייתם באירופה. הגל השלישי, גל ההגירה הכלכלי, החל סמוך למחאה החברתית של שנת 2011 והושפע מיוקר המחייה הגבוה בישראל בהשוואה לזה שבברלין.
