אחת הסוגיות המרכזיות שנדונות בסאגה המתמשכת של מינוי יו"ר דירקטוריון לחברת רכבת ישראל היא שאלת היותו של היו"ר המיועד "יו"ר פעיל". כבר לפני מספר חודשים, סמוך להדחתו של היו"ר היוצא, אורי יוגב, סבר שר התחבורה כי הרכבת זקוקה ליד מכוונת. יד זו, כך השתמע מצעדים שנקט, אמורה להיות ידו של יו"ר פעיל.
בינתיים, חולפים להם החודשים, דירקטורים משני צדדיו של המיתרס מזמינים חוות דעת משפטיות (על חשבון הרכבת, אלא מה) שכל אחת תומכת בעמדת המזמין והפרשה אינה מסתיימת. לרכבת אין יו"ר, פעיל ושאינו פעיל – אוי לה לרכבת שנעה ללא יד מכוונת.
יו"ר לא צריך להיות פעיל, אלא במקרים מיוחדים ולזמן קצוב, כאשר אירועים מיוחדים פוקדים את החברה ובשלהם מטלות נוספות, לא שגרתיות, נופלות על כתפיו של המנכ"ל. למשל, במקרה של רכישה ומיזוג, או במקרה של הבראה כואבת. אך לאחר התייצבותה של החברה היו"ר צריך להפסיק להיות פעיל ולשוב להיות מי שהוא אמור להיות – גורם המוביל את קביעת מדיניותה של החברה ומנגנוני הפיקוח על דרכי ביצועה.
יו"ר פעיל פוגע במעמדו של המנכ"ל
מי שצריך להיות פעיל הוא המנכ"ל והנהלתו. יו"ר פעיל נוגס בסמכויותיו של המנכ"ל, עצם נוכחותו יוצרת בעיות תיאום ופוטנציאל למתחים אישיים. יו"ר פעיל פוגע במעמדו של המנכ"ל אל מול יתר בעלי העניין משום שבמינוי כזה יש משום הצהרה שהמנכ"ל לא מסוגל לעמוד לבדו בנדרש ממנו. אם המנכ"ל עמוס מדי, שיאציל סמכויות נוספות לסמנכ"לים שלו, או שימנה עוד סמנכ"ל; אבל בראש ארגון יכול לעמוד רק אדם אחד.
יו"ר פעיל, שגם משפיע על מינוי המנכ"ל וגם נוטל חלק מסמכויותיו, מפר את האיזון הניהולי. הוא בעצם מצהיר שיש לו מנכ"ל עם כנפיים מקוצצות. הצהרה כזו מקצצת את כנפיו עוד יותר. כי בעלי עניין, עובדים, לקוחות, ספקים ואחרים, יודעים כי את העניינים אפשר לסגור עם היו"ר.
מנכ"לים שאיכות תפקודם, כמו גם תדמיתם, חשובות להם, לא יסכימו לעבוד תחת שרביטו של יו"ר פעיל.
