על שכר בכירים ואחריות של טייקונים
שכר הבכירים הוא נושא שזוכה לתשומת לב רבה בשנים האחרונות. הכסף, רב ככל שיהיה, הוא החלק הפחות חשוב בו. לב העניין הוא המסרים שגובהו המופרז משדר. ההשפעה שלו על התרבות הארגונית, על התחרות בין מנהלים בכירים ועל המשק בכללו הם שהעניקו לו את התהודה התקשורתית הגבוהה. למשל, הפערים בין שכר הבכירים לבין שכרם של יתר העובדים הם אחת הסיבות שעוררו בשנים האחרונות את רצונם של עובדים להתאגד. הביקורת הציבורית על שכר הבכירים הביאה בשנת 2016 לחקיקת 'חוק תגמול לנושאי משרה בתאגידים פיננסיים', או בשמו הפופולארי יותר 'החוק להגבלת שכר הבכירים'.
כבר מספר שנים שפירמת רואי החשבון PWC עורכת כנס שנתי שעוסק בשכר הבכירים. השנה עמד הכנס בסימן החוק החדש.
גיל מור, ראש תחום ייעוץ כלכלי ופיננסי בפירמה אמר שהחוק הישראלי ייחודי משום שהוא מגדיר סכום קונקרטי, 2.5 מיליון ₪, כתיקרת שכר. אחת ההשלכות המרכזיות של החוק, אמר מור, היא שאם בעבר חלק ניכר מהשכר היה תלוי ביצועים הרי עתה חלקו העיקרי יהיה הבסיס הקבוע. משתתפי פנל שדן בהשפעת החוק על התוצאות העסקיות של הפירמות ניסו להסביר למה החוק רע לכולם, לא רק למנהלים. עו"ד פיני רובין אמר שגם בעלי שליטה וגם הציבור המחזיק במניות הבנקים יסבלו מהשלכות החוק משום שלמנהלים לא יהיה תמריץ לשפר ביצועים, ומשום שמנהלים טובים לא ירצו בחלוף הזמן לעבוד בתאגידים פיננסיים. "בתוך חמש או עשר שנים," הזהיר, "קברניטי השוק הפיננסי יהיו לא מי שהיינו רוצים שיהיו. היותר מוכשרים ילכו למגזרים אחרים." עוד אמר שהחוק יוצר אפליה פנים ענפית משום שמנהלי בנקים גדולים יקבלו את אותו שכר כמו מנהלי בנקים קטנים.
בכנס התארח גם מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד שלא דיבר על שכר הבכירים דווקא, אלא הציג מקצת מתפיסותיו המשקיות.
כך אמר על הביורוקרטיזציה של השירות הציבורי: "הממשלה אינה גוף אחד בעל סמכות, אלא צבר של גופים המחלקים ביניהם את הסמכות. למשל, בתחום היצע הדיור מטפלים שבעה גורמים שבכל אחד מהם יש שר ממפלגה אחרת."
על אחריות ומחויבות של משרתי ציבור אמר: "במיגזר הציבורי יש פחות אחריותיות מאשר בסקטור הפרטי. אם לא לקחת שוחד אז אתה בסדר, גם אם אתה לא מבצע. לא מודדים אותך ולא בודקים אותך."
ועל התנהלותם של הטייקונים: "הטיעון שבגלל טייקונים יש עוני עושה להם עוול. המטרה של בעל הון זה לעשות כסף. מצפים מהם לפעול על פי חשיבה פילנתרופית. זה לא התפקיד שלהם אלא של המדינה, של שומרי הסף. אין לנו טענה נגד בעלי ההון כל עוד הם פועלים לפי החוק. אם המחוקק חושב שמשהו לא בסדר שישנה את זה. לכן הציבור שלח אותם לשם."
יש לי שתי הערות תגובה לדברים אלו:
על חרדת הביצוע של המנהלים:
המנהלים בחברות הפיננסיות היו לאורך השנים בפיסגת השכר במשק לא משום שהיו מנהלים טובים במיוחד או עמדו באתגרים גדולים במיוחד. ניהול מוסד פיננסי בישראל הוא בדרך כלל ניהול שמרני בתנאים נינוחים יחסית. השכר הגבוה שקיבלו נבע מסיבה אחת בלבד, משום שבבנקים ובחברות הביטוח יש הרבה כסף, כספו של הציבור, כי עיסוקם בכסף. זה הכול. לו שכר מנהלי מוסדות פיננסיים היה נקבע רק על ידי פרמטרים ניהוליים ענייניים שכרם היה נמוך משמעותית. שלא כמו פיני רובין, אני בכלל לא מודאג מזה שטובי המנהלים (אולי) לא ינהלו את הבנקים. די לי בכך שינהלו אותם מנהלים אחראיים וישרים. את המוכשרים ביותר ממילא הייתי שולח לנהל חברות שיתחרו בהצלחה ברחבי העולם.
על האחריות של הטייקונים:
באב"ד עושה הנחה גדולה לטייקונים כאשר הוא מגביל אותם רק לחשיבה על איך לעשות כסף. מעל היקף עסקים מסוים איש עסקים משפיע, ירצה או לא ירצה, על החברה הסובבת אותו, על איכות חייהם ועל רווחתם של אנשים רבים. התמקדות בעשיית כסף מתעלת אותו לאימוץ גישה של ראש קטן ואנוכי. בבחינת "אם לא פיקחתם עליי כמו שצריך, אז זו בעיה שלכם. אני פטור". בסוף זה גם חוזר אליהם כבומרנג.
