בכנס מימשל תאגידי 2011 שנערך בשבוע שעבר הבחין עו"ד אברמי וול, שותף במשרד עורכי הדין פישר, בכר, חן בין הפתולוגיה המרכזית של מימשל תאגידי בארה"ב, התרמית; לבין הפתולוגיה המרכזית של מימשל תאגידי בישראל – עיסקאות בעלי עניין. ההבדל נובע ממבנה השליטה. בארה"ב אין גרעיני שליטה ולכן השליטים העיקריים הם המנהלים הנעזרים בתרמיות כדי לקדם את האינטרסים הלא הוגנים שלהם, ואילו בישראל בעלי השליטה משיגים את מטרותיהם בדרכים מעודנות יותר, אם כי בלתי לגיטימיות באותה מידה, דרך עיסקאות בעלי עניין.
לדעתי, הבנת חשיבותו של מימשל תאגידי תקין עדיין לא חילחלה מספיק לתודעתם של רבים. לא רק לתודעתם של בעלי שליטה, אלא גם של אנליסטים, מנהלים ומומחי שוק אחרים למיניהם. חשוב להדגיש: מימשל תאגידי תקין הוא לא רק עניין של מניעת עושק בעלי מיעוט או אפילו ניהול מבוקר של סיכונים; הוא לא רק דרך ראויה של מינוי דירקטורים, תיגמול מנהלים או דרך ניהול ישיבות הדירקטוריון. למימשל תאגידי יש השלכות מרחיקות לכת הרבה יותר, על כל התנהלותו של הארגון.
ההשפעה על התרבות הארגונית
דפוס המימשל התאגידי של ארגון משפיע גם על התרבות הארגונית שלו ולו מן הטעם הפשוט שדרכי התנהלותה של הנהלת החברה, ברבדים הגבוהים ביותר, מחלחלים אל דרגי ניהול הביניים ואל העובדים. כך, למשל, אם דירקטוריון של חברה ציבורית מתנהל כמו איפרכיה ימי ביניימית בה מרבית הדירקטורים מיישרים קו עם בעל שליטה או נציגיו, קשה יותר יהיה לצפות ממנהלים שיתייחסו כראוי אל עובדיהם או לקוות כי עובדי הארגון ידקדקו בעקרונות של הגינות ויושרה מול הלקוחות, מול החברה, ואף ביחסים שבינם לבין עצמם.
ועל המדיניות הכוללת של אחריות תאגידית
כמו כן, מימשל תאגידי תקין הוא הבסיס לניהול ראוי של אחריות תאגידית של הארגון. כך, למשל, אם חברה ממנה דירקטורים שברור לכל כי בבסיס השיקול שלהם עומד הרצון לרצות את בעל השליטה ולשמור על כסאם, אזי גם אם תעניק תרומה נדיבה לקהילה, או תבצע פעולות מיוחצנת של מיחזור פסולת לא תתקן את המעוות. להיפך, היא תעורר ציניות ולגלוג. כי אי אפשר לדבר בשתי שפות, לא ניתן לזגזג. או שאתה נוהג בצורה תקינה, או שלא. אין שטח אפור – המשמעות של מימשל תאגידי תקין הוא כי כאשר יש ספק, אין ספק.
