"כאשר אנשים משילים את ריבדי המעמד, הסטטוס והאינטרס האישי ועושים למען האחר, תוך שהם נמצאים בצד הנותן, המסייע, המחזק; רבים מהם הופכים בסיטואציות כאלו לבני האדם שהם באמת. הם מקבלים הזדמנות לבטא את האנושיות והנתינה שלהם, שלעיתים מוצפנת עמוק ומודחקת בשל מצוקות וטרדות המאבק היומיומי."
זו השנה התשיעית ברציפות שקבוצת פישמן עורכת את אירוע האחריות החברתית שלה בו היא מעלה על נס את עשייתם של החברות בקבוצה בתחומים של תרומה לקהילה ואחריות חברתית בכלל. במסגרת זו מעניקה הנהלת הקבוצה אותות הוקרה לאותה עסקים שהציגו עשייה מיוחדת בתחום זה.
ארוע כזה שופך אור על אחד התחומים היותר מוצנעים של מארג היחסים בין בעלים למנהלים. משום שבניגוד לתוצאות עסקיות בהן נדרשים מנהלים לעמוד ביעדים, הרי בתחומי העשייה למען הקהילה לא מקובל כי בעלים ידרשו ממנהלים לפעול על פי תפיסותיהם החברתיות – פילנתרופיות.
על כן, בתחום מיוחד זה כל מה שבעלים יכולים לעשות הוא לערוך שתדלנות ופעולות של שכנוע בקרב המנהלים כדי שאלו האחרונים ייאותו לעשות למען הקהילה.
בקבוצת פישמן, למשל, פועלת יחידה המסייעת לחברות הרוצות בכך לבצע פעולות חברתיות. היחידה אינה משויכת לאף אחת מהחברות בעלות הזיקה לקבוצה, היא פועלת במסגרת קבוצת האחזקה המשפחתית ומייצגת את תפיסתה החברתית של המשפחה.
למעמד זה של היחידה משנה חשיבות משום שתמהיל האחזקה של משפחת פישמן הוא מגוון במיוחד: לא רק ענפי פעילות שונים מתקשורת ונדל"ן, דרך רשתות שיווק ואופנה; אלא גם חברות שאחזקתה של המשפחה בהן היא לאו דווקא הגדולה ביותר. ממילא על חברות כאלו אי אפשר "לכפות" את תפיסתה החברתית של משפחת פישמן.
מארג יחסים כזה בין בעלים למנהלים אינו ייחודי רק למשפחת פישמן. גם בקבוצות אחזקה אחרות מתגלים דפוסים דומים. למשל, כבר לפני שנים, כאשר עוד שלט בקבוצת אידיבי, אמר לי ליאון רקאנטי כי הוא עסוק בשתדלנות דומה אל מול מנהליו.
לבעל בית, בדרך כלל גם בעל הון לא מבוטל, קל יותר להיות נדיב ולעשות למען הקהילה, בוודאי על חשבון חברות שבשליטתו. לעומת זאת, למנהל, במקרים רבים, זה עוד כאב ראש. בניגוד לבעל הבית, אותו, המנהל, בוחנים ומודדים. אפשר גם לפטרו, כי עשייה למען הקהילה לא תפטור אותו מהצורך לעמוד ביעדים העיסקיים.
מצד שני, אף מנהל לא שש להגיד 'לא' לבעל בית. אמנם הוא לא חייב לפעול למען הקהילה, אבל הוא גם לא יאהב שבעל בית יוקיר יותר מנהל אחר בקבוצה ש'זורם איתו'. לכן, במסגרת מארג יחסים זה יש מנהלים שעושים למען הקהילה מתוך רצון, יש כאלו שעושים זאת בדחילו ורחימו ויש גם כאלו שאין להם ראש לזה – אם הם יביאו תוצאות עיסקיות בעל הבית, בסופו של דבר, יהיה מרוצה.
במילים אחרות, אי אפשר להכריח מנהלים לעשות למען הקהילה, אבל בהחלט אפשר ללחוץ עליהם לפעול ברוח זו.
ויש גם כאלו שנישבים. באירוע המתואר זכתה להוקרה רשת הצעצועים טויס אר אס. מנכ"ל הרשת הודה כי בשנתיים הראשונות לפעילותו לא מצא כל עניין בפעילות חברתית, אבל הלחץ הלא פורמאלי עשה את שלו. החברה החלה לעשות פעולות מגוונות למען ילדים עם מוגבלויות ואט אט הוא עצמו נשאב לפעילות אנושית זו והפך לחלק ממנה. זה נראה אמיתי, זה היה מרגש, וסביר להניח כי הדבר משפיע גם על מנהלים אחרים שנכחו באירוע – מן הסתם, חלק ממסע השכנוע.
אפשר שהפעילות למען הקהילה צבועה במקרים לא מעטים בצבעים של ציניות ושיקולי תועלת, אבל כאשר אנשים משילים את ריבדי המעמד, הסטטוס והאינטרס האישי ועושים למען האחר, תוך שהם נמצאים בצד הנותן, המסייע, המחזק; רבים מהם הופכים בסיטואציות כאלו לבני האדם שהם באמת. הם מקבלים הזדמנות לבטא את האנושיות והנתינה שלהם, שלעיתים מוצפנת עמוק ומודחקת בשל מצוקות וטרדות המאבק היומיומי.
לכן, לא מעניינים אותי השיקולים של משפחת פישמן ומשפחות הפועלות כמוה; בין אם אלו שיקולי תדמית, או טוב לב אמיתי. ברגע שהיא מעודדת פעילות המוציאה מאנשים את הטוב שבהם הדבר ראוי לכל שבח.
