מתנ"ס בחיפה סגר חשבון בבנק המזרחי בטענה שהבנק אינו תורם דיו לקהילה. האם לקוח רשאי בכלל לדרוש מספק לפעול בתחומים שאינם קשורים להתקשרות בין הצדדים?
מתנ"ס בחיפה סגר חשבון בבנק המזרחי כי לדעת הנהלתו, הבנק אינו תורם דיו לקהילה, אך מנגד משלם שכר נדיב עד מאד למנהליו. בעקבות כך אימצה הנהלת החברה למתנ"סים את גישתו של הסניף בצפון והמליצה לכל 200 המרכזים הקהילתיים ברשת לבדוק כמה כסף תרמו לקהילה הבנקים בהם מתנהלים חשבונותיהם.
ליאון רקאנטי, בן לאחת ממשפחות התורמים הגדולות ביותר בישראל, אמר לי פעם כי כאשר הוא בוחן שיתוף פעולה עם גורם עסקי הוא בהחלט בוחן את מדיניותו בתחום התרומה לקהילה. "זה מלמד עליו דבר או שניים ובהחלט משמש לי אבן בוחן לגבי המידה בה אנו רואים דברים עין בעין בדרך להצלחה של שיתוף הפעולה העסקי", אמר.
באיזו מידה יש ללקוח זכות לדרוש מספק לפעול לפי כללים עסקיים בעניינים שכלל אינם קשורים לשירות או למוצר שהוא רוכש ממנו?
אין כאן, כמובן, תשובה חד משמעית. זו שאלה ערכית. ניתן לראות בדרישה כזו דבר דומה לדרישה עסקית מקובלת לביצוע רכישות גומלין. לדוגמא, אם הרץ מבצעת ליסינג תפעולי בפרטנר, יכולה פרטנר לדרוש מהרץ כי תרכוש ממנה מכשירי סלולר. בכך יש גילוי של רצון טוב מצד הספק (הרץ), שגם מוסיף ללקוחו (פרטנר) מרכיב של כדאיות עסקית.
אך החברה למתנ"סים לא יכולה למכור מוצר או שירות חלופי לבנק. במקום זה, היא מצפה ממנו לבצע מעין רכישת גומלין בדרך של תרומה או התנהלות חברתית נאותה. ההתקשרות בינה לבין הבנק הגיעה לפיצוץ לא בגלל המהות, אלא מן הסתם בגלל הדרך – האופן בה הוצבה הדרישה לבנק המזרחי.
ראשי המתנ"ס, שהזדעזעו מהסכם הפרישה של המנכ"ל היוצא של בנק המזרחי, ויקטור מדינה, שכלל הטבות של מיליוני דולרים, תבעו מהבנק גם לדאוג לקהילה באותה מידה.
אכן, מצאו להם אל מי לבוא בדרישות ותביעות – מהחברים הנכבדים מוזי ורטהיים, יולי עופר ואלי יונס, מהכרישים הבולטים במשק, ומי שאינם מתכוונים להפסיק ולהצטייר ככאלה גם במחיר עימות עם החברה למתנ"סים.
אנו נוטים להניח כי יתכן שפנייה מעודנת יותר היתה זוכה לתגובה אחרת. כעת נותר לראות כיצד יירדו שני הצדדים מהעץ.
