ניהול: השי לחג: חלק ממערך התיגמול

דרך ארוכה עבר השי לחג מאז שניתן באופן רצוני על ידי המעסיק כדי להביע הוקרה לעובד – ועד שהפך למרכיב במקבילית הכוחות הארגוניים

בימים אלה שלפני חג הפסח מתעוררת מחדש סוגיית המתנה לחג שמעניקים ארגונים לעובדיהם

שי  לחג ברבים מהארגונים הוא דוגמא להחמצה ביחסים שבין המעסיק לעובדים. הורתו ולידתו של השי באקט אנושי שאינו קשור לעבודה בתור שכזו. כל כולו נועד להביע הוקרה לעובד על ידי מעסיקו. כמובן שהשי לא אמור להינתן מתוך כפייה; עצם מהותו הוא בכך שהשי ניתן מתוך בחירת הנותן ועל פי רצונו הטוב של המעסיק כביטוי לקשר עם העובד.

אך כיום במקרים רבים השי כבר איננו באמת 'שי' אלא חלק ממערך התיגמול בארגון. בארגונים רבים, בעיקר אם הם ציבוריים ופועל בהם ועד עובדים חזק, הוא הפך לחובה שאין לסגת ממנה.

היום פורסם למשל כי בזק וחברת החשמל מעניקות שי בערך של 1300-1400 שקל. האם מי מהקוראים סבור אף לרגע כי ההנהלות של ארגונים אלו יכולות להעיז ולשקול שלא לתיתו, או למיצער להקטינו להיקף סביר כמקובל במשק – סדר גודל של 300-400 שקל?

יבואו ויטענו הוועדים כי במקרים רבים הם אלה הנותנים את השי, לא ההנהלה. אמת ידברו, אך עדיין עיקר המימון בא בדרך כלל מההנהלה, ובארגונים גדולים מדובר במיליוני שקלים. הוועד אמנם משמש רק כצינור לרכישת השי, אך עצם העמדת המימון לרשותו מעניק לו עוצמה רבה.

כך הופך גם שי תמים למרכיב במקבילית הכוחות הארגוניים. למשל, בעת סכסוך עבודה יכולה ההנהלה למנוע את העברת תקציב השי לוועד. הועד יתקשה להתלונן על כך כי העובדים יקבלו את השי, אך ישירות מידיה של ההנהלה.

בארגונים פרטיים השי ניתן על ידי ההנהלה ותלוי כמעט לחלוטין ברצונה הטוב. השי לפסח במוטורולה עומד על 500 שקל ובבני משה קרסו – 100 שקל. מדוע 'כמעט לחלוטין'? כי גם אצל מעסיק פרטי אם השי ניתן לאורך שנים רבות עד כי הפך לחלק משיגרת חיי הארגון, הרי בהפסקה פתאומית של הענקתו יש משום הרעת תנאים והפרה של נוהג; עד כדי כך שניתן לתבוע את המעביד בבית הדין כי ימשיך להעניק את השי, או שיציג סיבה ראויה להפסקת הענקתו, כמו קשיים כלכליים, הבראה ארגונית וכדומה.

אין זה מפתיע איפוא לגלות כי ממצאיו של סקר שפורסם לאחרונה קובעים כי כ- 25% מהמעסיקים במגזר הפרטי לא מתכוונים לתת לעובדיהם שי לחג. הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של 217 מעסיקים מהמגזר הפרטי, המעסיקים כ- 7,400 עובדים בחברות היי-טק, מסחר ושירותים, מלכ"רים, חברות תקשורת וחברות שמירה. 40% מהם מתכוונים לתת שי רק בראש השנה – החג העיקרי בו מחולק שי, ואילו 60% הנותרים כלל לא מתכוונים לתת השנה שי לחג.

"בשביל מה אני צריך את זה?" ישאל את עצמו המעביד או מנהל הכספים שלו. זה גם עולה לי כסף, זה יכול להפוך לחובה שקשה יהיה להשתחרר ממנה, ובסוף ממילא יגידו שאני קמצן, כי כולם קוראים על בזק, הבנקים וחברת החשמל.

חבל, דווקא מנהג יפה.

מאמר זה פורסם גם כאן: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3074746,00.html

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב pinterest
Pinterest
שוקי שטאובר

שוקי שטאובר

חוקר, סופר, עיתונאי, יועץ ומרצה בתחומי ניהול, עבודה וקריירה

מאמרים נוספים מרחבי האתר שעשויים לעניין אותך

בחזרה לאותנטיות

הולכים ומתרבים המצבים בהם השוכר דירה במסגרת איירביאנבי לא פוגש את המארח. זה משאיר לו מפתח במקום מוסכם, ואם צריך מתקשרים בכתב או בשיחת טלפון.

סיור היסטורי קצר

ביקרתי בכמה מאתריה הבולטים של ולורה, העיר השלישית בגודלה באלבניה, בה הוכרזה עצמאות המדינה בשנת 1912. מוזיאון העצמאות הקטן, מספר את סיפורה של אותה שנה.

המסע לוולורה

בשעה רבע לאחת-עשרה רכשתי כרטיס נסיעה במיניבוס ארוך (25 מושבים) שעוד מעט ייסע ל-ולורה המרוחקת 181 ק"מ מסרנדה. השארתי במשרד הכרטיסים את הטרולי והלכתי לאכול