המשבר הכלכלי חושף את החברות שהשמינו והסתאבו בגלל שהיו משופעות במזומנים – ונפגעו קשות, אל מול הארגונים ששמרו על גזרה דקה ובריאה, וספגו מכה מינימלית. או כפי שאמר וורן באפט: "בשפל רואים מי שחה עירום"
"חברה לא צריכה להיות משופעת בכסף. כשחיים בתוך עודף שומנים המנהל מרגיש נוח מדי, מתחיל לחפש מה לעשות עם הכסף ועושה שטויות", מילים אלו נאמרו לי על ידי איש העסקים אודי רקנאטי בשנת 2000, כאשר עוד היה מבעלי קונצרן אי.די.בי. ונחשף בדרכים מגוונות לעבודתם של מנהלים רבים.
כיום רואים עד כמה צדק. אמירה זו מקבלת ביטוי מוחשי בימים אלו, בעיתות משבר. אותם ארגונים שהיו משופעים בכסף, ואשר מן הסתם מנהליהם התפתו "לעשות שטויות", הם אלו שחווים את המשבר בצורתו הקשה ביותר, ברוח אימרתו של וורן באפט: "בשפל רואים מי שחה עירום".
לגייס רק את מי שבאמת נדרש
אחד הביטויים הבולטים של שטויות כאלו הוא דרך גיוס העובדים. מנהלים לא מגייסים רק עובדים שהם באמת צריכים, הם מגייסים גם עובדים מסיבות לא ענייניות. הדבר אפשרי כשיש כסף, והתופעה גורמת לנזק מתמשך. הנה דוגמאות לסיבות ממין זה:
א. גודל ארגון וכל יחידה בתוכו הוא אחד מביטויי העוצמה של מנהל. מתייחסים אחרת למנהל מחלקה שיש בה שישה עובדים ולמנהל מחלקה שיש בה 40 עובדים. ככל שיותר עובדים סרים למרותו, כוח השפעתו ומעמדו של המנהל מתחזקים, גם בעיני עצמו וגם בעיניהם של אחרים. לכן למנהל עשויה להיות נטייה טבעית לגייס עובדים, גם אם הם לא ממש חיוניים, אם מאפשרים לו לעשות זאת.
ב. מנהלים מגייסים עובדים כדי להקל על עומס העבודה. כשיש כסף זו הדרך הקלה והשגויה להתמודד עם עומס עבודה. הדרך הנכונה יותר היא לבדוק קודם כל את תהליכי העבודה. בדיקה רצינית ומעמיקה מגלה כמעט תמיד כפילויות, משימות מיותרות המבוצעות רק משום שבעבר הורגלו לבצען, צווארי בקבוק הגורמים בזבוז זמן ואבטלה סמויה (וגלויה) ועוד. אך שינוי תהליכי עבודה יוצר מהומה ארגונית, הוא עשוי ליצור מאבקים והתנגדויות. קל יותר להוציא עוד כסף ולהביא עובדים נוספים שכמובן ינציחו, ואף יעמיקו, את הסירבול.
ג. יש עובדים המקבלים תפקידים מסיבות של פוליטיקה ארגונית, פרוטקציה וקשרים, לאו דווקא משום שנזקקים להם. שמו של הסקטור הציבורי יצא לשימצה בעניין זה אך גם הסקטור הפרטי חשוף לנגע כזה, הוא רק פחות נתון לביקורת. כשיש כסף קשה להגיד לא לבקשתם של אנשים רבי השפעה לסייע למקורביהם. כשאין כסף בקשות כאלו ממילא פוחתות.
נזק לבריאות הארגונית
כל אלו משפיעים לרעה על הארגון ועובדיו. מערכותיו מסתרבלות. העול הכלכלי הולך ומכביד. נוצרים מתחים בין אנשים כי האחד "דורך" על השני ויש כפילויות. "ההשמנה" הלא בריאה ממנה סובל הארגון נחשפת ביתר שאת בשעת משבר, ואז יותר אנשים צריכים ללכת הביתה – כי הארגון צריך דיאטה.
ארגון ששומר על גזרתו בעיתות של שגשוג, כמעט ולא נדרש לבצע תהליכי הרזיה כואבים. מבחינה זו המשבר הנוכחי מהווה שיעור מצוין לדור שלם של מנהלים צעירים שעוד לא חוו משבר של ממש. אם כי גם מנהלים ותיקים רבים ממהרים לשכוח משברים שחוו בעבר וחוזרים לסורם. הטבע האנושי, אתם יודעים.
