בדרך כלל אפליה מתקנת מעוררת אצלי אי נוחות. אפליה היא אפליה גם אם היא מקדמת מטרה נעלה המנסה להצדיק אותה, גם אם מכנים אותה במילים אחרות כמו "העדפה מתקנת".
כך גם חשתי בכנס שערכו לה"ב ועמותת כוח נשים בבורסה לניירות ערך. הכנס "נשים סביב שולחן הדירקטוריון" עסק בהגברת שילובם של נשים בהנהלות של ארגונים.
אני בעד גיוון של הנהלות, ובכלל זה העשרתן בנשים ראויות. יש לכך יתרונות רבים, ניהוליים וחברתיים. קבלת ההחלטות אמורה להפוך לאיכותית יותר ופערים חברתיים מצטמצמים.
הנתונים שהוצגו בכנס הצביעו על כך שאולי אין ברירה ואכן צריך להשתמש בכלים מפלים, גם דרך חקיקה. הנתונים הצביעו על כך שבחברות הבורסאיות כ – 16% מהדירקטורים הן נשים ואילו בחברות ממשלתיות, שם הוסדרה ה"העדפה המתקנת" על ידי הרגולטור, אחוז ההשתתפות שלהן האמיר לכדי 43%. נתון מרשים לכל הדעות.
עם זאת, על הנתון הקובע כי 16% מהדירקטורים בחברות בורסאיות הן נשים קראה תיגר דידי לחמן מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה. היא קראה לבחון איזה חלק מנשים אלו הן מקורבות של בעל שליטה. כאלו שבעל השליטה מינה ככיסוי לדרישה לנציגות נשים בדירקטוריון. בחינה כזו עשויה לגלות כי מדובר בקבוצה משמעותית של דירקטוריות.
עניין לא לנשים בלבד
אחת התופעות שבלטו בכנס היא שאת האולם גדשו בעיקר נשים. לצד כ – 200 משתתפות היו כ – 10 גברים. מתוך 14 מרצים ומשתתפי פנל, רק שניים היו גברים. זה היה כנס של נשים עבור נשים.
לא כך מקדמים נושא. גיוון והכלה, הכוללת גם את הגברת שילובן של נשים בדירקטוריון, היא לא סוגיה נשית, אלא סוגיה ניהולית שיש לה חשיבות. איפה היו הגברים? הרי רוב המנהלים, בוודאי הבכירים שבהם, שגם עוסקים במינויים, הם גברים. מארגני הכנס לא השכילו להעביר מסר זה לציבור המשתתפים הפוטנציאלי, זה שיכול לקדם את העניין – חברי הנהלות בכירים ובעלי שליטה.
לכן, במקום לדון עם מנהלים בסוגיה ניהולית שיש לה חשיבות, במיוחד בימים אלו בהם רווח השיח על מימשל תאגידי תקין, דנו עם נשים על איך מגבירים את נוכחותן בדירקטוריונים. הכנס דן בסוגיות ניהוליות חשובות, אבל חלק ניכר ממשתתפיו חשב על סידור עבודה. מארגני הכנס אולי לא התכוונו לזה, אבל כך זה מצטייר.
כל עוד לא ישכילו תומכי ההעדפה המתקנת לנשים להבהיר לציבור המנהלים כי העדפה מתקנת לנשים אינה עוסקת בסידור עבודה לנשים אלא היא סוגיה ניהולית, לעולם תהיה הצלחתן חלקית ומותנית.
