לפני כשנה פרסמתי סקירה שבחנה את חלחולה של תפיסת האחריות התאגידית בישראל. עלתה מתוכה התהייה עד כמה גישה זו של התנהגות ארגונית נאותה תמשיך להתקיים גם בעיתות משבר – כאשר חברה עיסקית צריכה להילחם על מקומה בשוק ולעיתים גם על חייה.
מאז הספיק לפרוץ המשבר הפיננסי העולמי שגליו הגיעו גם אלינו והסתבר כי מרבית החברות שהצהירו על מחויבותן לנושא עמדו מאחורי הצהרותיהן. רבים מהמנהלים הדגישו בגאווה כי זו מדיניות אמיתית שיש בה מחויבות לאורך זמן ואין זו רק גחמה חולפת של רצון לשאת חן בעיתות של שגשוג ורווחה.
אחד מהתחומים של האחריות התאגידית התופס תאוצה בשנה האחרונה הוא "גיוון תעסוקתי" – נכונותו של ארגון לצרף למעגל המועסקים שלו עובדים מקבוצות אוכלוסייה שקשה להם יחסית להשתלב בשוק התעסוקה כמו ערבים, עולים מאתיופיה, אנשים עם מוגבלויות ועוד.
להתפתחות זו תרמו ארגוני מיגזר שלישי – עמותות שקמו כדי לסייע בקידומן של קבוצות אוכלוסיה אלו בשוק התעסוקה. גופים אלו גייסו מנהלים בכירים במשק כדי שיעמדו בראש ההנהלות הציבוריות שלהן. הם למדו היטב כיצד לפתח דפוסים של שיתוף פעולה עם החברות העסקיות. בחודש האחרון לבדו נכחתי בכנסים מכובדים שארגנו חלק מהעמותות, כמו "קו משווה" המקדמת העסקת אקדמאים ערבים (בראש ההנהלה הציבורית עומד התעשיין דוב לאוטמן), "עולים ביחד" המקדמת את העסקתם של עולים אקדמאים מאתיופיה (בראש ההנהלה הציבורית עומד צבי זיו, המנכ"ל היוצא של בנק הפועלים) ו"נגישות ישראל" המקדמת את רמת הנגישות של אנשים בעלי מוגבלויות (נקשור לעניינינו: לנגישות ממילא השפעה על פוטנציאל העסקה של עובדים בעלי מוגבלויות).
אזורי הנוחות
ארגונים, כבני אדם, נוטים לפעול באזורי הנוחות שלהם. הם מבקשים לעשות טוב היכן שנוח לעשות טוב, רצוי במסגרת הקונצנזוס. כוונתי לכך שנוח יותר להיות מזוהה עם קידום העסקתם של בני הקהילה האתיופית או אנשים עם מוגבלויות, מאשר עם קידום העסקתם של ערבים אקדמאיים.
כי בכל זאת, ביחסים עם המיעוט הערבי יש משהו קונטרוורסלי. "הם איתנו אבל לא ממש משלנו. לא כל אחד יאהב אם נקדם תעסוקה של ערבים. לעומת זאת, הכול יעלוזו אם נקדם את התערותם של אחינו בני הקהילה האתיופית."
לא במקרה דב לאוטמן הוא הרוח החיה הבולטת ב"קו משווה". יש לזכור כי כבר אינו חלק מארגון. לעומת זאת בכנס של "עולים ביחד", שנערך באולם הרצאות של בנק הפועלים, נשאו דברים המנכ"ל היוצא והמנכ"ל הנכנס של הבנק ויו"ר קבוצת הביטוח מגדל. באולם היו והזדהו עם העשייה בכירי משק אחרים. הרכב דומה היה בכנס של נגישות ישראל: נשיא המדינה, מנכ"ל בנק לאומי, מנכ"ל פז ואחרים. זה לא ההרכב האנושי שאני רואה בכנסים של קו משווה. אמנם גם שם יש נוכחות מכובדת אבל עדיין צנועה יותר, זוהרת פחות. לאוטמן היה ונותר הדמות הבולטת העיקרית.
