האם אולמרט, שקרא שלא למהר בפיטורי עובדים, הפך להיות סוציאליסט? האם נוחי דנקנר, שקיצץ בשכרו, מעריץ בחשאי את קרל מרכס? לא בהכרח. הם פשוט מבינים שפיטורים לא הוגנים רעים לעסקים ורעים למשק בכללו
"מעצבן", אומר לי בתחילת השבוע חבר הנהלה של רשת קמעונאית, "אנחנו הולכים לפטר עשרות עובדים". "עצוב", אני עונה לו, "זה בוודאי, אבל למה מעצבן?".
כי זה לא מחויב המציאות", הוא משיב לי ומוסיף: "זו הנחתה מלמעלה. לבעלים שלנו יש הרי עסקים נרחבים שחלקם נפגעו בגלל המשבר, אבל בריטייל העסק יציב, ההכנסות קבועות. אנשים הרי ממשיכים לצרוך: לאכול, לשתות, לקנות מוצרים לבית. מבחינת הרשת לא הייתה סיבה לקצץ.
מה העובדים שלנו אשמים שיש לו הפסדים בנדל"ן?" – דבריו של חבר הנהלה, לא חבר בוועד העובדים או עובד זוטר, אחד שיודע מה קורה, ושאמור למקסם את רווחי הארגון.
השבוע נתקלנו בתופעה מיוחדת, של אי קבלת קיצוצי משבר כדבר המובן מאליו. מראש הממשלה, דרך שר האוצר ועד לראשי ארגונים גדולים, כולם יוצאים נגד התופעה של ניצול ציני של המשבר כדי להביא לפיטורים שאינם מחויבי מציאות. עושים להסתדרות את העבודה.
האם כולם הפכו לסוציאליסטים? האם אהוד אולמרט ורוני בר-און מבקשים להצטרף למרצ? האם נוחי דנקנר, בעל השליטה ב-IDB שקיצץ בשכרו והורה למנהליו שלא לפגוע בעובדים הזוטרים, ואיתן רף, יו"ר בנק לאומי שהודיע כי הבנק לא יתייעל באמצעות פיטורים, קוראים בחשאי את כתבי קרל מרכס?
כנראה שלא. הם מן הסתם מבינים כי פיטורים ציניים רעים לעסקים, למוניטין של החברה, למצב הרוח הלאומי (שמשפיע על היקף העסקים), ולמשק בכללו.
מי שצריך באמת לפטר, שייפטר. זה לגיטימי. אנחנו לא נגד פיטורים, אם הם נדרשים. אבל רק אם הם נדרשים. בשום פנים ואופן אסור לפטר בשרירות לב. אתה רוצה לפטר – תסביר. זה הוגן, וארגון הוגן, לאורך זמן, מצליח.
כאשר עובדים מבינים את הסיבות הכנות שהביאו לפיטורין בשל משבר התהליך גם הופך לקל יותר. ההולכים הולכים בלב כבד פחות. הנשארים חשים שהם עובדים בארגון הגון. הכול יוצאים מכך נשכרים.
מי שמפטר מבלי להסביר (הסבר אמיתי וכן, ממוקד סיבות קונקרטיות; לא קשקושים כלליים על הידוק החגורה בזמנים קשים) נוקט גישה ניהולית גרועה הנגועה בראייה קיצרת טווח.
