ההסכם בין הנהלת קופי בין לעובדים משנה את כללי המשחק בענף. ההנהלה לא התקפלה אלא ביצעה צעד ניהולי נכון; גם העובדים וההסתדרות יכולים להרגיש מרוצים
"ההנהלה של קופי בין התקפלה", אמר לי אתמול מנהל בכיר, המעורה היטב ביחסי העבודה במשק. "מהצגת עמדה נחרצת לפיה אינה רוצה להכיר בהסתדרות ובהתארגנות של עובדים, היא חתמה עם אותה הסתדרות על הסכם המעניק לעובדים תנאים חסרי תקדים, ובראשם 10% מרווחי הרשת".
קראנו בעיון את ההסכם שנחתם. שינוי בכללי המשחק בענף? בהחלט. אולי אפילו פריצת דרך, אבל לא התקפלות. אולי אפילו ניהול נכון. המשך התנהלות נכונה של ההנהלה ויישום ההסכם הזה גם יכול לשפר ביצועים עסקיים ומיצוב של הרשת.
שתי הערות לפני שנדון בשאלת ההתקפלות כביכול:
א. המסמך הוא הסדר קיבוצי ולא הסכם קיבוצי. זה לא ניואנס סמנטי. המעמד המשפטי של הסדר קיבוצי הוא נחות משמעותית מזה של הסכם קיבוצי. אמנם, אם אין הפרה של ההסכמות לדבר אין משמעות רבה. אך אם הצדדים יצטרכו להגיע לערכאות יש לעובדה זו משקל.
ב. רבים מסעיפי ההסכם מציינים את נכונותה של ההנהלה לקיים את מה שהמחוקק מחייב אותה ממילא לעשות. לדוגמא, קיום החובה לשלם עבור עבודה בשעות נוספות לפי החוק, קיום החובה להעניק חופשה לפי החוק או קיום חובת תשלום דמי מחלה, לפי החוק.
חלוקת הרווחים
רשת קופי בין לא המציאה את חלקות הרווחים. תהליך תיגמול זה רווח במקומות עבודה רבים. הוא אפילו רווח יותר במקומות שבהם אין יחסי עבודה מאורגנים מאשר באלו שפועלים בהם וועדי עובדים. ההנהלות בארגונים אלו לא נוקטות בדרך תגמול זו מתוך רצון למנוע שביתות ועיצומים, אלא מתוך הבנה כי גישה כזו תסייע בהגדלת העוגה – לטובתן ולטובת העובדים גם יחד. כבר הבוקר צוטטו עובדים של קופי בין שאמרו כי יגישו קפה בחיוך רחב יותר.
נניח שהנהלת קופי בין, ללא קשר לסכסוך עבודה, הייתה מכריזה יום בהיר אחד על אימוצה של גישת תיגמול כזו. איזו תהודה ציבורית היה הדבר עושה, איזו תחושת גאווה בקרב העובדים, איזה שיפור במוניטין שלה במעסיק חריג בענף. הרי טובי העובדים בפוטנציה היו צובאים קודם כל על דלתותיה.
מה היה לאותה הנהלה להפסיד מנקיטת יוזמה כזו? איזו התקפלות? הרי לא מדובר בהעמקת ההוצאות והגדלת הפסדים, מדובר בנתח לא גדול מרווח עתידי (שממילא ניתן לעשות בו מניפולציות חשבונאיות, יודע כל מנהל כספים וכל מנכ"ל).
אז נכון שכעת הטבה זו ניתנת עקב לחצם של העובדים וההסתדרות ולכן ההוקרה הציבורית על נכונות זו מתעמעמת משהו, אבל עדיין יש לה משקל מבחינה מיצובה הייחודי של הרשת כמעסיקה.
הנהלת קופי בין צריכה להודות לעובדים על העלאתה של דרישה זו ולשמוח על תבונתה שלה שגרמה לה לא לעמוד בעניין זה על רגליה האחוריות (עובדה שהיא נתפסה כמי שהתקפלה) אלא להכיר בכדאיות הדבר מבחינתה.
מענק ההתמדה
הוסכם כי בסיום כל שנת עבודה יהיה זכאי כל עובד למענק התמדה בשיעור של בין חצי משכורת למשכורת, על פי שיקול דעתה הבלעדי של ההנהלה.
איזה הישג מיוחד יש כאן לעובדים? התחלופה הגבוהה של עובדים בענף היא אחת הרעות החולות מהן הוא סובל במיוחד. אין לנו ספק כי בתי עסק רבים היו מוכנים לשלם סכומים גבוהים יותר (חלקם עושים זאת בפועל, ללא הסדר או הסכם קיבוצי) לעובדים טובים כדי שיישארו אצלם פרק זמן ארוך יותר. עלות גיוס והכשרה של עובד חדש היא גבוהה יותר. בפועל, ההסתדרות סייעה לקופי בין לשמר עובדים בענף בו קשה מאד לעשות זאת.
לסיכום, הסכם, אופס, הסדר מצוין לכל הצדדים. העובדים חשו שהשיגו את שלהם. ההנהלה שיפרה את מנגנוני הניהול שלה כמעט ללא עלות אמיתית נוספת, ההסתדרות זכתה להישג נכבד תוך יצירת מומנטום שאולי יסחף עסקים אחרים לבצע פעולות דומות – לא דווקא במסגרת הסדר קיבוצי, אלא כפעולה ניהולית ראויה.
