במקרים רבים מעסיקים מפרים את זכויות העובדים מתוך בורות; אף שאי ידיעת החוק אינה מהווה הכשר להפרתו, ראוי להשקיע בהגברת הידע של מעסיקים לפני הפעלת מנגנוני אכיפה.
השבוע נערכה הישיבה הראשונה של הוועדה לאכיפת חוקי עבודה בישראל – גוף משותף לממשלה, להסתדרות ולארגוני המעסיקים. גוף זה, כמשתמע משמו, נועד לפתח מנגנוני הרתעה כנגד מעסיקים המפרים חוקי עבודה. ראש הועדה הוא סמנכ"ל משרד התמ"ת, האחראי על מנגנוני האכיפה הממשלתיים בתחום.
כאשר קובלים על הפרות של חוקי עבודה מתכוונים, בראש ובראשונה, להפרת החובה לשלם לכל עובד שכר מינימום. אך לצד זה נמצאות זכויות נוספות, המופרות חדשות לבקרים, בעיקר כאלו הנוגעות להעסקה בשעות העבודה נוספות והתשלום עבורן, תשלום פיצויי פיטורים ואי שמירה על זכויות עובדות בהיריון.
שתי עצות לנו לעומד בראש הוועדה, עצות הניתנות ליישום מהיר:
האחת היא – טפל קודם כל בביתך פנימה. רק לאחרונה השתתפת בכנס מטעם "האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה", בו טענו חלק מהדוברים, כמו חנה זהר מ"קו לעובד" למשל, כי גורם מרכזי המפר זכויות עובדים הוא דווקא משרדי ממשלה. אלו חותמים על הסכמים עם קבלני כוח אדם במחירים כה נמוכים, עד שברור לכל בר דעת כי עמידה בהם כרוכה באי כיבוד הוראות החוק בכל הנוגע לשמירת זכויות עובדים.
זו אחת הסיבות, נטען שם, שבגללן פקחי משרד התמ"ת (הסרים למרותך!) לא מהווים גורם משמעותי כמנגנון אכיפה של זכויות עובדים על מעסיקים. זו כנראה גם הסיבה לסלחנות כלפי המעסיקים המפרים, סלחנות הבאה גם לידי ביטוי באי הנכונות לפרסם את שמותם של מעסיקים המפרים זכויות של עובדים.
עצתנו השנייה היא זו: לפני שמפתחים מנגנוני ענישה, בדוק אם ההפרה נעשית בזדון. תופתע לגלות כי רבים מהמפרים עושים זאת "'בלי כוונה" – הם לא מכירים את החוק. לא כל מעסיק חמוש במומחים למשפט עבודה ובמחלקת משאבי אנוש מקצועית ומעודכנת. אמנם נכון שאי ידיעת החוק אינה מהווה הכשר להפרתו, אבל מדוע לא לפרסם קודם כל מהן הזכויות העיקריות המופרות, לעיתים שלא מדעת, ורק לאחר זמן להפעיל מנגנוני אכיפה.
דוגמא אחת, מיני רבות, לחוסר ידיעה כזו: עובד יומי המועסק באופן רגיל שמונה שעות עבודה ביום מבקש לצאת שעתיים מוקדם יותר, ומבטיח להחזירם למחרת במסגרת יום עבודה בן 10 שעות. המעסיק נעתר לבקשה, אך אינו יודע כי היענותו מייקרת את העסקת העובד. על השעתיים הנוספות ביום המחרת יהיה עליו לשלם תוספת שעות נוספות. מעסיקים רבים (כמו גם עובדים רבים עוד יותר) אינם יודעים זאת, ועוברים על החוק.
על ועדת האכיפה הנכבדת קודם כל לתת פומבי להפרות העיקריות, לוודא שהכללים ידועים, ורק אחר כך להתחיל במלאכת גיבוש מנגנוני אכיפה.
