התאחדות התעשיינים ואיגוד לשכות המסחר פועלים בחוקי משחק כה שונים עד שאין להתפלא על החיכוכים בין ראשי הארגונים. ההתנהלות כה שונה שמספיק זיק קטן לנתק ביניהם.
ההתכתשות בין התאחדות התעשיינים לאיגוד לשכות המסחר, שקיבלה היום ביטוי בויכוח המתוקשר על הסיוע לעובדים בצפון, אינה מקרית, אלא נובעת משתי סיבות עיקריות.
ראשית, כמו במקרים רבים של מאבקי כוח ויוקרה, אישיותם של העומדים בראש ארגונים אלה – רגישותם, נחרצותם, מידת החיספוס או העידון של דרכי התנהלותם, האג'נדה האישית שלהם ועוד. הסיבה השנייה – שהיא הסיבה המהותית – היא שיש בין שני הארגונים הבדלים משמעותיים באחד התחומים המרכזיים בהם הם עוסקים – הטיפול במערכות יחסי העבודה. הם משחקים בשני מגרשים שונים וניסיון לחבר ביניהם בעניין זה הוא משימה קשה ואלי אף בלתי אפשרית.
המדובר בשני סוגים שונים של מעסיקים. התאחדות התעשיינים מייצגת מפעלים גדולים יחסית. דפוסי הניהול בארגונים החברים בההתאחדות הם בדרך כלל דפוסי ניהול מקצועיים, ולו רק מן הטעם הפשוט שעסק קטן יכול להתנהל ועדיין להצליח, אבל עסק גדול חייב להיות מנוהל, אחרת יקרוס. צורכי התיאום, הפיקוח והבקרה של עסק גדול שונים תכלית שינוי מאלו הנדרשים, אם בכלל, בעסקים קטנים.
ברבים מהארגונים החברים בהתאחדות התעשיינים יש יחסי עבודה מאורגנים. ניהול מערכות אלה דורש ידע והתמקצעות. לא במקרה פועל בהתאחדות התעשיינים אגף מקצועי רב משקל האחראי על נושאים אלו.
כמו כן, לצידם של פועלי כפיים, שמספרם הולך וקטן בהתמדה, מועסקים במפעלי התעשייה הגדולים יותר ויותר עובדים מקצועיים בתחומים מגוונים. אלה עובדים עם יכולות וצרכים הדורשים רמת ניהול מקצועית ורמת תיגמול שמורכבותה הולכת וגדלה.
אמנם גם באיגוד לשכות המסחר חברים ארגונים שמאפייניהם דומים לאלו שתיארנו לעיל, אך מספרם היחסי אינו גדול. מרבית הארגונים החברים באיגוד הם עסקים קטנים ובינוניים המתנהלים בצורה אחרת לגמרי. רבים מהארגונים החברים באיגוד מעסיקים עובדים לא מיומנים בשכר נמוך יחסית, כפי שמקובל בענפי המסחר והשירותים. תיגמולם של אלו אינו מורכב. ברבים מארגונים אלו אין כלל מנהל משאבי אנוש, אין צורך בו. בחלק ניכר מהם אין יחסי עבודה קיבוציים, ולהסתדרות, לאיגודי עובדים ולוועדי עובדים אין שם דריסת רגל.
אגף משאבי אנוש בהתאחדות התעשיינים מייעץ לארגונים החברים בהתאחדות בתחום חוקי העבודה אך גם מבצע פעילות ענפה בתחום ההסכמים הקיבוציים. באיגוד לשכות המיסחר הסיוע לחברים מתמקד בעיקר בחקיקה – מה שחייבים לעשות, אין ברירה, עושים; אבל הסכמים קיבוציים כמעט ואין שם – לא חייבים לא עושים.
עופר עיני, יו"ר ההסתדרות שחרת על דגלו את דרך הפשרה ושיתוף הפעולה, מנהל רומן מתמשך עם שרגא ברוש, יו"ר ההתאחדות, עד שכבר העירו לו כי זה מתחיל להיות מוגזם – בכל זאת אלו הם נציגי מעסיקים. אותו עופר עיני ערך לפני מספר חודשים ביקור נימוסים אצל אוריאל לין, יו"ר האיגוד. הרבה לא יצא מזה, אין לו מה לחפש שם.
זו התנהלות שונה לחלוטין, מגרש משחקים אחר. עצם העובדה ששני ארגונים אלה שיתפו בעבר פעולה, במסגרת פעילות אד הוק של לישכת התיאום של הארגונים הכלכליים, היא זו שצריכה להפתיע. על כן לא היה צריך להתאמץ במיוחד כדי להביא לנתק ביניהם, מספיק זיק קטן והנתק המתבקש התרחש.
