להסתדרות יש את היכולת לחזק מאד את רמת האכיפה בתחום זכויות עובדים, אז למה לא הקימה קול צעקה כשפורסם כי אין בכוחו של משרד התמ"ת לפקח על הפרות חוק הנוגעות למתן זכויות מינימום של עובדים? עופר עיני, נסה והיווכח
"ההסתדרות שינתה את פניה באופן משמעותי", אמר פרופ' דני גוטוויין מאוניברסיטת חיפה. "מארגון עובדים סוציאל דמוקרטי הפכה לאיגוד מקצועי נוסח אמריקה. היא עצמה הצהירה כי תעסוק בעיקר בענייני עובדים ותתרחק מפוליטיקה כמו מאש".
מן הסתם נהגה כך ההסתדרות בשל היחלשותה ובשל הרצון לשמור על מעמדה בקרב העובדים. בעבר זכתה לקיתונות של ביקורת על העיסוק הרב בפוליטיקה וכעת היא מנסה לשנות את תדמיתה הרעועה; לפוליטיקה בישראל שם רע בקרב אזרחי המדינה.
"הבעייה שבאימוצה של גישה כזו", זעם גוטוויין, שנשא את דבריו בכנס בינלאומי שבחן את השפעתה של הכלכלה החדשה על יחסי העבודה, "היא שוויתור על הפוליטיקה הוא גם ויתור על האידיאולוגיה. היינו, במקום לנסות ולשנות את השיטה מנסים לבצע אי אלו שינויים בתוך השיטה".
נמחיש את דבריו של גוטוויין בדוגמה. סטיבן פורסי מארגון העבודה הבינלאומי (ILO), שהיה שותף לארגון הכנס יחד עם האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה, סיפר כי בחלק מהארצות בהן פועלת חברת שירותי הניקיון הרב לאומית ISS עובדיה מאורגנים. בישראל עובדים אלו כמובן שאינם מאורגנים. ארגון עובדים חדור להט אידיאולוגי היה עושה כל מאמץ לארגנם, ההסתדרות לכל היותר משחררת מדי פעם מחאה רפה על תנאי העסקתם.
אכיפת זכויות עובדים – איפה ההסתדרות?
ביטוי מרכזי לגישה זו אנו מוצאים בהתייחסותה של ההסתדרות לאכיפה של זכויות עובדים. אותם עובדים שאת זכויותיהם מבקשים לאכוף הם עובדים חלשים ובלתי מאורגנים. היינו, הם אינם חברי הסתדרות, וממילא אינם זכאים להינות מהגנתה.
בעניין זה ההסתדרות יכולה לפעול באחת משתי דרכים. הראשונה, לטעון כי היא דואגת רק לחבריה. זהו טיעון לגיטימי התואם את תפיסת האיגוד המקצועי האמריקני. אך ההסתדרות לא באמת רוצה שיאמרו כי הפכה לסוג כזה של ארגון עובדים, והיא עדיין רוצה להיות ארגון העובדים של המדינה. לכן עליה לנקוט בדרך השנייה – הגנה גם של העובדים החלשים, אלו שאינם מאורגנים אצלה. והיא אמנם רוצה להגן גם על העובדים החלשים, ולו משום הרצון לצרפם בבוא העת אל שורותיה. כמובן שמאבק כזה גם יחזק את תדמיתה.
אך כנראה שלהסתדרות אין באמת את הכוח הדרוש לבצוע משימה כה קשה.
דוגמה הזדמנות פז שנקרתה על דרכה כשפורסם כי אין בכוחו של משרד התמ"ת לפקח על הפרות חוק הנוגעות למתן זכויות מינימום של עובדים. באותה עת התנדבה הנהגת ההסתדרות והביעה נכונות להעמיד את מנגנוני העשייה הארציים שלה לצורך מילוי משימה זו. "לא", אמרו אנשי התמ"ת. "סמכויות סטטוטוריות יהיו רק בידיהם של עובדי מדינה". ההסתדרות לא נלחמה. הרכינה את הראש, קיבלה את הדין והשתתקה.
היכלה לנהוג אחרת? בוודאי. יסתובבו להם נציגי ההסתדרות ברחבי הארץ. גם במרחביה השונים נציגיה פועלים בתוך קהילותיהם. כאשר הם שומעים על הפרת זכויות, ראוי שיבשרו על כך בראש חוצות. שיהיו השטינקרים של התמ"ת. שילכו לתקשורת. אנשי ההסתדרות לא צריכים אישור של מישהו כדי לנהוג כך, רק רצון אמיתי וכן.
להסתדרות יש את היכולת לחזק מאד את רמת האכיפה. זהו תפקידה המוסרי, וכמובן שגישה כזו תפיק גם להפיק תועלות פרגמאטיות ראויות שיחזקו את מעמדה של ההסתדרות כאיגוד מקצועי אחראי וחזק. פשוט צריך לעבוד קשה יותר. ואולי אפילו לסכן יחסים עם מעסיק עצבני זה או אחר.
עופר עיני, נסה והיווכח.
