התנועה בתחבורה ציבורית חוסכת ממני את העונג שבנהיגה וספיחיה (חניות, תדלוק, פרוצדורת קבלת הרכב והחזרתו, סיכוני אבדן כיוון, סכנות כביש, כבישי אגרה, פקקים, עברות תנועה ועוד תופינים מסוג זה). כך אני יכול להתמקד באנשים ובסביבה.
מליטוחורו אין אוטובוס לכיוון וולוס, אך עוברת דרכה רכבת ללאריסה הממוקמת בינה לבין לוולוס.
– תחנת הרכבת של ליטוחורו, הממוקמת קילומטרים ספורים מהעיירה, עלובה למראה, ספסלי ישיבה מחלידים ועל המילה נגישות בכלל אין מה לדבר. הרכבת הגיעה בזמן והתגלתה כנוחה וכנעימה.
– לאחר כארבעים דקות הגעתי ללאריסה. משום שהרכבת הבאה לוולוס אמורה לצאת בעוד שעתיים וחצי, נפרדתי משתי יורו כנגד שימוש בלוקר יעיל שבלע ללא בעיה את טרוליי, ויצאתי לשיטוט במרכז עיר שוקק ונעים עם מפלי מים בכיכרות [תמונה].
לאריסה, בירת מחוז תסליה והעיר החמישית בגודלה ביוון, גדולה מוולוס ופחות מתויירת ממנה, כי אין לה את המשאב התיירותי האולטימטיבי שוולוס ודומיה התברכו בו, משאב המכונה ים.
– הרכבת לוולוס התגלתה כפרובינציאלית מקודמתה, מכנית ואנושית. לא רחוק ממני ישב בחור שדיבר עם חברתו בקול רם כל כך שנאלצתי לשים אטמים כדי שלא להתחרפן.
נהג מונית חביב ונטול אנגלית הובילני תוך דקות מתחנת הרכבת הוולוסיאנית לביתי הזמני החדש, הנושק לטיילת מנוקדת יאכטות.
– שיטוט הערב שלי הניב ביקור קצר במיסת חצות שנערכה בכנסיית יוסף הקדוש.
[12/7/22]
