באיה קיריאקי חמש טברנות, כולן על המזח. סעדתי בארבע מהן. אמש, בערב הפרידה מהיישוב הזעיר, אך משנכנסתי למתחם מסעדתו של קוסטאס, זיהה הבעלים החביב והדינמי מיד את ישראליותי המתפרצת, ומיד פצח בטקסטים עגנוניים כדי להראות לי שהוא אחד משלנו.
התיישבתי מעדנות על קו המים והזמנתי לינגוויני שרימפס עם כוס יין לבן.
מקוסטאס למדתי שבחורף איה קיריאקי היא מעין עיירת רפאים. מאיישים אותה משהו כמו 15-20 תושבים ורוב בתיה נטושים. בקיץ מספרם מוכפל פי עשרה.
חלק לא מבוטל מהאנשים הפוקדים את מסעדות היישוב הקט מגיעים בכלל דרך הים. אלו יאכטונרים החונים ליד המזח לשעה קלה, סועדים את ליבם וממשיכים הלאה. חנייה זו קצת מפריעה לסועד הסטלן כי הסירות מסתירות לו את הנוף, ולעיתים אף מפיצות ריח של דלק במהלך העגינה.
קוסטאס עצמו, כמו רבים מעובדי המקום, גר בישוב טריקרי הממוקם במעלה ההר, כחמישה ק"מ מאיה קיריאקי. טריקרי הוא יישוב גדול במושגי חצי האי פליון; מספר תושביו, בחורף ובקיץ, עומד על כ-600.
למחרת בבוקר סירה פרטית נשאה אותי מאיה קיריאקי אל מקום משכני בשלושת הלילות הבאים: העיירה לוטרה אדיפסוס שבאי אוויה.
[18/7/22]
