"מה שדנקנר עשה זו התערבות בוטה בעבודת הניהול של שופרסל. יש מנכ"לים שעל פחות מזה הם היו שמים את המפתחות על השולחן. זו פגיעה באגו ופגיעה במעמד המנהל, גם מול העובדים וגם מול היצרנים."
אז עופר עיני ונוחי דנקנר הסכימו לעכב את מהלך העברת העבודה של סדרני המדפים מיצרני המזון לשופרסל, ובכך דחו את הזעזועים שעשויים היו לגרום לפיטוריהם של חלק מהסדרנים.
כשלעצמה זו פעולה שמזכה את השניים בנקודות זכות. אי אפשר לומר מילה רעה על מהלך שמבקש למנוע פגיעה בעובדים חלשים, אבל ניהול תקין זה לא.
יו"ר שופרסל עוד שיחרר איזו תגובה רפויה לתקשורת, תוך שהוא מעלה על נס את רגישותו החברתית של דנקנר; אבל שתיקתו של אפי רוזנהויז, מנכ"ל שופרסל ומוביל המאבק על השליטה בסידור המדפים, רועמת. מאד רועמת. דנקנר שיפד אותו אל מול פני האומה.
הרי מה משתמע מהמהלך? שהוא, דנקנר, בעל הרגישות החברתית, צריך לרסן את רוזנהויז האטום חברתית. עיני העריך (אולי אפילו ניסה) שעם רוזנהויז זה לא יילך ולכן פנה מעל לראשו, לדנקנר. וזה עבד.
מה שדנקנר עשה זו התערבות בוטה בעבודת הניהול של שופרסל. יש מנכ"לים שעל פחות מזה הם היו שמים את המפתחות על השולחן. זו פגיעה באגו ופגיעה במעמד המנהל, גם מול העובדים וגם מול היצרנים.
לאורך השנים דנקנר גיבה את רוזנהויז, שנקט צעדים דרסטיים בדרך לביסוסה של שופרסל לרשת הקמעונאית הגדולה והחזקה בארץ. הוא נתן לו לרוץ ברוח האגרסיבית של המפקד. ופתאום, זובור. תפיסת המפקד השתנתה באמצע הקרב.
רוזנהויז לא יניח את המפתחות. מחיר ההגנה על הכבוד, במקרה זה, יהיה גבוה מדי. הוא יספוג את העלבון וימשיך. הוא לא יוותר על אחד התפקידים הנחשקים במשק. הוא גם לא יכול להרשות לעצמו להתעמת עם דנקנר. איזה מנהל כן יכול?
רגישות חברתית היא גם רגישות לאגו ולתחושות של מנהלים בכירים. גם הם בני אדם, אפילו שהם מרוויחים מיליונים ומתגלים לא פעם כיהירים, זחוחים ומעצבנים. דנקנר חזק מדי. לכן רק הוא יכול לפתח את האיזונים והבלמים שינווטו את דרכי התנהלותו.
