משרדי האוצר והבריאות מסכימים על הגבלת משך כהונתם של מנהלי מחלקות בבתי חולים, אך הוויכוח ניטש לגבי השכר – האם לאחר שיחזור מנהל המחלקה לתפקידו הקודם, יקוצץ גם שכרו בהתאם? משרד האוצר אומר כן. משרד הבריאות טוען כי הדבר יגרום לבריחת "אנשים טובים"
ויכוח ממושך נטוש בין משרד האוצר למשרד הבריאות בדבר מעמדם, ובעיקר שכרם, של מנהלי מחלקות בבתי חולים. מעמדם של אלה הוא כשל נשיאים מורמים מעם. משעה שמונו לתפקידם כמוהם כשופטים. משורה ישחרר רק המוות, או פרישה לפנסיה, או התנהלות חריגה במיוחד.
בחינה חוזרת של התאמה לתפקיד, מחליפים פוטנציאליים מוכשרים לא פחות ואולי אף יותר, שאננות אפשרית שמקורה בביטחון תעסוקתי – כל אלו אינם רלוונטיים כשמדובר באחד התפקידים החשובים ביותר בשוק התעסוקה – אחריות לחייהם ובריאותם של בני אדם.
משרד האוצר שוקק הרפורמות מבקש לטפל גם בפרה מקודשת זו: "תוגבל כהונתם של מנהלי המחלקות בתור שכאלה. אין מינוי אוטומטי לכל החיים". לדרישה כזו אפילו משרד הבריאות מתקשה להתנגד, למרות שהוא זה שיצטרך לעמוד בחזית המאבק מול הרופאים הבכירים, שאינם ששים מטבע הדברים לכל פגיעה, מוצדקת ככל שתהיה, במעמדם.
במשרד הבריאות אומרים כי הדרישה להגביל כהונת ניהול לשתי קדנציות (8 שנים) ניתנת לעיכול, "אבל נותרת שאלת השכר. קידום לתפקיד ניהולי כרוך בתוספת לשכר, ומה יהא על שכרו של מנהל שישוב לתפקיד מקצועי, האם זה יושב לקדמותו? האם תבוטל התוספת הניהולית?"
"כן", אומר האוצר, "אין סיבה לשלם גמול על ניהול למי שכבר אינו מנהל. תמורה עבור תרומה".
זה לא שהאוצר נתקף פתאום רצון להתערב בניהולם של בתי חולים – הוא פשוט מבקש להימנע מהגדלת עלויות העסקתם של רופאים בכירים, שהרי אם ישמר השכר לרופא שהיה מנהל מחלקה, יגדל מספר הרופאים שגובה שכרם יהיה כשל מנהל מחלקה.
משיב לו משרד הבריאות: "אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. הרי במשך שנים אדם מתרגל להכנסה מסוימת, ולפתע מקטינים לו אותה – לאנשים טובים לא תהיה מוטיבציה למלא תפקיד ניהולי במערכת הבריאות".
אנחנו דווקא פחות מודאגים ממשרד הבריאות. אולי משום שאיננו צריכים להראות לרופאים, הבכירים ובכלל, כי אנו נלחמים בחירוף נפש על שימורה של רמת הכנסתם. "אנשים טובים" ירצו להמשיך ולמלא תפקידי ניהול גם אם אינם מקבלים הבטחה של מינוי לכל החיים. הם פשוט צריכים לדעת על כך מראש, כדי שיוכלו להיערך בהתאם.
תפקיד של מנהל מחלקה בבית חולים הוא תפקיד המקנה מעמד ויוקרה. במקרים רבים אלה גם מתורגמים לכסף – לאו דווקא זה המשולם על ידי מערכת הבריאות הציבורית, אלא פריחתה של פרקטיקה פרטית, למשל. הרי גם אם בוחנים רק את השיקול הכספי עדיין כדאי להרוויח תוספת לשכר במשך 8 שנים, מאשר לא להרוויחה כלל.
ואם ב"אנשים טובים" עסקינן, הרי אצל אלו לבטח השיקול הכספי הוא רק מרכיב אחד במכלול שיקולי ניהול הקריירה. קידום הרפואה, מקצועית וניהולית, הוא שליחות – בודאי אצל אלה ה"טובים".
