הסרת מועמדותו של יעקב גנות למפכ"לות המשטרה דירדרה את התפקיד, שצריך היה להיות משאת נפש של כל מי שעוסק בניהול בכיר, לשפל המדרגה. מה נדרש כעת מהשר אבי דיכטר?
הסרת מועמדותו של יעקב גנות לתפקיד מפכ"ל המשטרה דירדרה את אחד התפקידים הציבוריים החשובים ביותר לשפל מדרגה שלא היה כדוגמתו. לא די בכך שהתפקיד הוצע לפחות לחמישה אנשים שסירבו להצעה, אלא שהמועמד שלבסוף נסחר זכה, יחד עם השר לבטחון פנים אבי דיכטר, בקיתונות של ביקורת וסופו של דבר שהסיר את מועמדותו.
עכשיו לך תמצא מועמד רציני שיהיה מוכן לקחת תפקיד, שצריך היה להיות משאת נפש של כל מי שעוסק בניהול בכיר אך הפך באחת לתפקיד מדרג ב'. זאת, משום ששדרה של בכירים מצאה אותו ללא ראוי להיות מאויש על ידם.
המשטרה היא ארגון חולה, תוצאת שנים של הזנחה ניהולית. זה גוף הזוכה לביקורת רבה, ובשל כך יוקרתו בינונית עד נמוכה, גוף רווי בפוליטיקה ארגונית ומאבקי כוח, ולצד כל אלו, חשיפה תקשורתית גבוהה.
ניתן להבין את רצונו של השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, להביא מועמד חיצוני לתפקיד המפכ"ל. ביצוע של טלטלה ארגונית קל יותר למי שבא מבחוץ. לאחד כזה אין מחויבויות וחשבונות קודמים. הזזת מישהו בכיר מתפקידו, למשל, קלה הרבה יותר למי שאינו מכיר את אותו אדם, מאשר למי שצמח יחד אתו בתוך הארגון. למישהו שבא מבפנים קשה גם להינתק משיקולים של נקמנות ויריבות. בסופו של דבר, מדובר בבני אדם.
אסור להתעלם משיקולי תדמית
אבל דיכטר לא הביא בחשבון דבר חשוב לא פחות, ואולי אף יותר – התדמית. בתפקיד ציבורי כה מרכזי אסור להתעלם מאיך שהדברים נראים וכיצד הם מוצגים. כל מה שנעשה במשטרה זוכה לתהודה תקשורתית רחבה.
במקום להסביר לציבור, ולמועמדים הפוטנציאליים, כי למועמד חיצוני קל יותר לבצע שינוי ראוי, הצליח דיכטר להעביר את המסר כי במשטרה אין קצינים הראויים לתפקיד המפכ"ל.
מישהו היה מעיז להציע לתפקיד של רמטכ"ל אדם שלא היה בעברו אלוף? איזה מועמד רציני יירצה לעמוד בראש ארגון שאף לא אחד ממנהליו הבכירים מסוגל להחליפו?
דווקא מבחינה זו גנות היה בחירה סבירה. הוא בא משורות המשטרה, בדומה לבחירתו של פרץ בגבי אשכנזי לרמטכ"ל. מישהו שגדל בארגון, יצא לתפקיד נוסף במערכת מקבילה, וחזר כדי לעמוד בראש המערכת ממנה בא.
אבל דיכטר הפוליטיקאי הטירון, בניגוד לפרץ הפוליטיקאי המשופשף, לא ייחס חשיבות מספקת לשאלת התדמית, לרגישות התפקיד אותו ביקש לאייש ולמידת החשיפה התקשורתית שלו – ונכשל.
לעשות צעד לאחור
דיכטר צריך כעת לעשות צעד לאחור לאחר שלמד כי סגנון ניהול שהתאים לשב"כ פחות רלוונטי לתפקיד של שר – למשל, להתייעץ עם מגוון רחב יותר של אנשים.
ראשית, עליו לשקול אם להעיז ולומר "טעיתי, אולי בכל זאת יש מועמדים ראויים במשטרה" (יש. בטח לא פחות ראויים מהמועמדים החיצוניים, לבטח אלו שאולי יסכימו לקבל עליהם את התפקיד במצב הנוכחי).
שנית, עליו להבהיר כי ייתן למפכ"ל החדש גיבוי מלא. לא משנה מאין יגיע, הוא יצטרך לעשות שינויים כואבים. המשטרה חייבת ניעור משמעותי ועל כך כבר לא ניתן להתפשר.
המשטרה נגועה בביזור יתר. למחוזות, וליחידות מסוימות בתוכם, יש חופש פעולה רב מדי. לכן נוצרים מצבים של "איש העקום בעיניו יעשה". חלק מהמקרים מגיע לערכאות, חלק אחר נסתר מהעין. תופעות כאלו מתרחשות בעיקר כאשר אין לארגון מנהיגות אמיתית, כאשר חלק מהניצבים משוכנעים שהמפכ"ל והצוות הבכיר פחות מוכשרים מהם ופחות ראויים מהם להנהיג את המערכת.
המפכ"ל הבא צריך להיות אדם משכמו ומעלה אבל הוא זקוק לממשלה יציבה ושר ביטחון פנים בעל מעמד הזוכה להערכה ציבורית. אחרת, אנשים שבאמת ראויים לתפקיד לא יסכימו בשום פנים ואופן למלאו.
