ראש המוסד התקשה, כנראה, לממש את הבטחתו למשנה ת' שיחליפו בתפקיד כבר השנה. אך עזיבתו של המשנה לא היתה, ככל הנראה, מחוייבת המציאות
הארכת כהונתו של מאיר דגן כראש המוסד הביאה לפרישתו מהארגון של המשנה שלו, ת'. הכול הרעיפו שבחים על השניים: על דגן – שכהונתו הוארכה, ועל המשנה – שהצטערו על עזיבתו.
אך ת', מן הסתם, לא מסתפק בשבחים. מי שמגיע לדרגות ניהול בכירות שואף בדרך כלל להגיע לראש הפירמידה. רק מעטים מעדיפים להישאר משנה לנצח, כאלו שפועלים מאחורי הקלעים ומושכים בחוטים. לרוב בני האדם חשובה התהילה, ולצידה תחושת העוצמה והשליטה.
מה בין משנה וסגן?
משרת המשנה לראש ארגון היא בדרך כלל דרגה אישית, לא פונקציונלית. למנכ"ל יכולים להיות סגנים רבים, כאשר תואר הסגן מהווה חלק תקני מהגדרת התפקיד, למשל – סמנכ"ל כספים, סמנכ"ל שיווק ודומיהם.
לעומת זאת, את התואר משנה בדרך כלל מעניקים לאדם. התואר הוא לא חלק מתפקיד. יכול אדם אחד להיות סמנכ"ל כספים, ואילו מחליפו בתפקיד יקבל את התואר משנה. או אולי סמנכ"ל אחר, שחפצים ביקרו ומבקשים למנוע את עזיבתו, יקבל את התואר "משנה למנכ"ל" במסגרת שיפור תנאי העסקתו ומעמדו.
לתופעה פנים רבות. באחד הארגונים הגדולים, למשל, התמודדו שני סגנים דומיננטיים על תפקיד המנכ"ל. היה ברור שאם ימונה אחד מהם השני יעזוב – הוא לא יוכל למחול על הפגיעה בכבודו. בעלי השליטה רצו מאד בהישארותם של השניים. התוצאה הייתה שלתפקיד המנכ"ל הובא מישהו מבחוץ, והשניים קודמו לתפקידי משנה למנכ"ל. עם זה הם יכלו לחיות.
מנכ"ל על תנאי
יש מקרים בהם הענקת התואר משנה מהווה בעצם מועמדות מוצהרת לתפקיד המנכ"ל הבא. כך היה גם המקרה של ת' מהמוסד. אך לא פעם נוצרים מצבים בהם קשה לממש הבטחה זו. תנאים משתנים, פרסונות מתחלפות, וגם לזמן יש משקל משמעותי – כמה צריך לחכות, או כמה זמן עבר בין מועד ההחלפה המובטח ומועד ההחלפה בפועל. יש כמובן גם משקל משמעותי ליחסים האישיים, לכבוד ולאגו.
משמעות הדבר שאם דגן הבטיח לת' כי השנה יפרוש והוא ימונה במקומו, ובפועל נעתר לבקשת נתניהו להאריך כהונתו, אז נוצרה בעיה שצריך לדעת לטפל בה בתבונה וברגישות. יכול בהחלט להיות שהצורך להמתין עוד שנה אינו הסיבה העיקרית לכך שת' פורש, אלא הדרך בה טיפל דגן בעניין, ככל שהדברים נגעו להבטחה שניתנה לת'.
דרך הטיפול עושה את ההבדל. תחושות כבדות של עלבון, שמקורן התייחסות מסורבלת וחסרת רגישות לרגשות שיוצר מצב כזה, היא שגורמת לעיתים קרובות לעזיבה – עזיבה, שמבחינה רציונלית אינה מחויבת המציאות.
