ברשות הדואר לא היה מנכ"ל מקצועי מאז תחילת שנות ה-90. מאז עמדו בראש הארגון אנשים בעלי ניסיון ניהולי מוגבל, חלק ניכר מהם בעלי זיקה פוליטית. הגיע הזמן להפסיק את החלטורה. מדור ניהול
לאחר מאבק ממושך עם שרת התקשורת, דליה איציק, התפטר מנכ"ל רשות הדואר, יוסי שלי.
שרי התקשורת לדורותיהם עשו להם מנהג קבוע להתעלל ברשות הדואר, הבן החורג של המשרד. בבזק לא היו מעזים לנהוג כך. בחברת התקשורת הגדולה כמעט תמיד היה מנכ"ל מקצועי בעל מוניטין קודם. אמנון דיק ניהל את עלית, אילן בירן היה אלוף במיל' ומנכ"ל משרד הביטחון, וכך הלאה.
ברשות הדואר לא היה מנכ"ל מקצועי מאז יצחק קאול, שהיה המנכ"ל הראשון ועזב אותה בתחילת שנות ה-90. מאז עמדו בראש הארגון (ובתפקידי ניהול אחרים בארגון) רק אנשים בעלי ניסיון ניהולי מוגבל, חלק ניכר מהם בעלי זיקה פוליטית. הם באו משום מקום ונעלמו לאחר סיום התפקיד, פרט למשה טרי, שלא סיים קדנציה ברשות הדואר וכיום מכהן כיו"ר הרשות לניירות ערך.
זה התחיל עם מינויים של ש"ס. אחר כך עם מינוי של שולמית אלוני. ואז הגיעו לימור לבנת ורובי ריבלין. גם פואד בן אליעזר, ממנה רב מוניטין, לא טמן ידו בצלחת.
דווקא הלקוחות לא ממש סובלים, כי השירות שניתן להם הוא בדרך כלל ברמה סבירה. אבל פוטנציאל הפיתוח של הרשות לא באמת מגיע למיצויו. כמו כן יש ברשות הדואר אלפי עובדים שזכאים ליהנות מאחד ממרכיבי העבודה החשובים ביותר: ניהול מקצועי והוגן הסוחף לעשייה והצלחה.
יש להפסיק את החלטורה המתמשכת. השרה הנכבדת דליה איציק מתבקשת עתה למנות לתפקיד מנכ"ל מקצועי. ולא פחות חשוב מכך, עליה לאפשר לו להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד.
משמעות הדבר, בין השאר, היא לא ללחוץ עליו (בדרך כלל באמצעות עוזריה) למנות מקורבים לתפקידים אחרים בארגון, מחלה ממנה סבלה הרשות לאורך השנים.
