כדי להתקדם לתפקידי ניהול בכירים לא מספיק להיות מקצועי ורציני, אלא נדרשים גם כישורי פוליטיקה ארגונית – כדי לדעת איך להתהלך במסדרונות השלטון.
בחודשים האחרונים חוו 2 מחברי, אנשי מקצוע מובילים בתחומם – לא רק בארגון הגדול בו הם מועסקים אלא גם מחוצה לו – חוויה דומה, שהיא כמובן לא רק נחלתם הבלעדית של שניים אלו. הם היו בטוחים כי כאשר תתפנה משרת הממונה עליהם, חבר הנהלה מכובד, הם אלה שימונו למלא את מקומו.
למען האמת, כאשר לא קיבלו את התפקיד, הם לא היו המופתעים היחידים. הופתעו גם רבים מאנשי הארגון, שנזקקו להם לא פעם כאנשי מקצוע מהמעלה הראשונה, וגם רבים אחרים השייכים למילייה המקצועי שלהם.
מה, אם כן, עמד להם לרועץ? המקצועיות שלהם? בודאי שלא. הם הגורם המקצועי המרכזי עימו מתייעץ הממונה החדש שלהם שהובא מחוץ לארגון. יחסי האנוש? אז ועתה, הם מופקדים על יחידות גדולות המעסיקות עשרות עובדים, שמעידים עליהם כי בדרך כלל הם אנושיים, חביבים ומתחשבים. חסר להם ניסיון? בגרות? לא, שהרי הם בסוף שנות הארבעים – תחילת שנות החמישים לחייהם, רציניים, שקולים, מקצוענים ובעלי ניסיון ניהולי רב.
אז מה הבעייה? הרי לא מדובר בגוף ציבורי המחויב למינויים מטעם, אלא בחברות עסקיות הנחשבות לכאלו שמנוהלות היטב.
בכל זאת יש בעייה, והם עצמם יודו בה בחצי פה. הבעייה היא שאין להם את כישורי הפוליטיקה הארגונית. הם לא יודעים כיצד להתהלך במסדרונות השלטון. הם לא יודעים מה ללחוש על אוזנו של מי. הם לא למדו כי הפוליטיקה היא חלק חשוב בחיים הארגוניים. הם לא למדו שלא די בכך שיעשו את עבודתם כראוי, אלא שהם גם צריכים לדעת למכור אותה כמו שצריך.
למשל, כאשר מבקשים מהם הללו עזרה מקצועית, הם נותנים אותה בקלות וברצון. בנאיביותם הם אינם מבינים כי בכך הם מצמצמים את התלות בהם. כאשר שואלים אותם מה דעתם על מנהל היחידה המקבילה להם, הם נותנים בכנות חוות דעת חיובית. הם אינם מבינים כי מחר הוא יתחרה מולם על תפקיד בכיר יותר. אך לעומתם, אותו מנהל יחידה, אם ניחן בחושים פוליטיים מחודדים, יגיד עליהם שהם "מקצוענים ורציניים, אבל…", וידגיש את ה"אבל…".
הם בדרך כלל יותר נחבאים אל הכלים. הם מדברים יותר בשקט, יותר מינוריים. הם נבוכים כאשר הם צריכים לשאת דברים בפני קבוצת עובדים גדולה. לא נוח להם לרכל על אחרים ולאחר מכן לחייך בפה מלא אל מול מושא הרכילות. בכלל, קשה להם מאד לחייך אל חבר הנהלה שהם לא מחבבים. זה לא האופי שלהם, זה לא בא להם טבעי.
הם נגישים, לא לוקח להם ימים להחזיר טלפון או אפילו דואר אלקטרוני. הם לא מסתובבים נפוחים מחשיבות למרות מעמדם בארגון. אין לטעות, יש להם מעמד חזק בארגון, והם זוכים להערכה מקצועית רבה – רק שהם לא יודעים לעשות מזה סיפור.
ולכן הם לא יהיו חברי הנהלה. כי לא די להיות נהג משובח, צריך גם לדעת לנסוע בכביש הנכון, או לקוות שמנכ"ל חד עין ידע להבחין באיכויותיהם האמיתיות. אבל זה יהיה אירוע נדיר, כי בין המנכ"ל לבין רבים מהמנהלים האיכותיים בארגון גדול מצויות לא מעט אבני חיץ, והם המחליטים מה יראה ומה יתגלה לעיני ראש המערכת.
