כתריסר משתתפים לקחו חלק בדיון אודות השתתפותם של אנשים מהסקטור העיסקי בהנהלות [Board of Directors] של מוסדות ללא כוונת רווח (מלכ"ר).
במיפגש התארחה המומחית מארה"ב, אליס קורנגולד, שאמרה כי שיתופם של מנהלים ואנשי עסקים בהנהלות של מלכ"רים כדאית למלכ"ר בגלל יכולתם לגייס כסף ולנצל קשרים. "הצורך האמיתי של ארגונים," אמרה, "זה כסף". למנהלים כדאי לקחת חלק בפעילות כזו משום שהיא מאפשרת להם לפעול למען מטרה החשובה להם יחד עם עמיתים ממגוון תחומים. לדבריה, פעילות במגזר השלישי מאד מתגמלת מבחינת המנהלים, אם הם נמצאים "במקום הנכון."
שאלת "המקום הנכון" נדונה בהרחבה במיפגש. לעיתים מזומנות חברי הנהלות הם חבריו של מי שהקים את המלכ"ר. או אז נוצרת בעיה אמיתית כאשר יש חבר הנהלה שאינו תורם, או אינו מתאים לתרבות הארגונית, ויש קושי להיפטר ממנו. האורחת הביאה דוגמה מארגון וותיק הפועל במכורתה ומפעיל "בורד" שיש בו כשמונים חברים שארבעים מתוכם הם בני 80 ומעלה שחברים בו עשרות שנים. חלקם אמרו לה שפעילות זו היא מה שמחזיקה אותם בחיים.
קורנגולד אמרה שיש חברי בורד שחשובים להם בעיקר המיצוב כחברי בורד והשייכות אליו, ופחות מחבבים את האחריות הכרוכה בתפקיד ואת ההשקעה הנדרשת לפעילות בבורד. מי שצריכים להיות בבורד הם אנשים שמביאים ערך מוסף, כאלה שיכולים לתרום מקצועית לצד כאלו שיודעים לגייס משאבים.
כמו כן מספר חברי בורד לא צריך להיות גדול מ-10-15. אם הבורד גדול מדיי אנשים יטו להניח כי אחרים יעשו את העבודה ואז לא בטוח ש"נחוצה גם העשייה שלי".
אחד מהמשתתפים בדיון, שייסד מלכ"ר, שאל כיצד הוא כמייסד אמור להצליח לשמור על החזון שלו במסגרת פעילות הבורד (האמור להתוות את מדיניות הארגון וכיווני התפתחותו). המומחית השיבה לו שהוא לא יכול. "אנשים מצטרפים לבורד כדי להשפיע," אמרה, "ולא רק כדי להיצמד לרעיון של המייסד."
המיפגש, שנערך במרכז הכנסים של המועצה לישראל יפה, אורגן ע"י המכון לאחריות תאגידית הפועל במרכז האקדמי למשפט ולעסקים.
