לפני למעלה משנה, במסגרת בדיקה שערכתי על מימשל תאגידי בישראל בראייתם של מנהלים בכירים, ראיינתי גם את גזי קפלן ז"ל, עד לאחרונה מנכ"ל אסם, שהלך לעולמו בתחילת החודש.
כהרגלו, קפלן דיבר בפתיחות רבה, כדי כך במקרים מסוימים, כשהתייחס למקרים ספציפיים ולדמויות מוכרות, שאלתי אותו אם לא איכפת לו שהטייפ פתוח. "לא", ענה, "אני סומך על ההבטחה שלך שאראה את הדברים בטרם יפורסמו". למרבה הצער לא הגענו לידי כך. עם זאת, ברצוני להביא כמה מהדברים שמראש היה ברור כי יאושרו על ידו לציטוט ולייחוס. דברים המציגים את השקפתו על דרך התנהלותם של דירקטוריונים בישראל:
– בעלי שליטה דואגים למנות לדירקטוריונים אנשים שקרובים אליהם, גם כדח"צים. אני מאמין שדירקטוריון חזק ואוטונומי עוזר לחברה. הבעיה היא שרוב הדירקטוריונים מתמקדים בצורך לקיים את כללי הרשות לניירות ערך.
– כדי להיות דירקטור צריך ידע וניסיון. בחור בן 20 לא יכול להיות בדירקטוריון, ולא משנה כמה הוא מוכשר.
– כיום זה עולם של אנשים שמתפרנסים מדירקטוריונים ורוצים לשמור על מקור פרנסתם. הם פוחדים מעימות עם בעל השליטה וזה הופך אותם ליס-מנים, לתלויים יותר.
– כשבעל מניות מקבל שכר דירקטורים זו שערורייה. בעלי מניות צריכים ליהנות מהדיבידנד. אם הדירקטורים מייצגים בעל מניות (בין אם הוא אדם פרטי או ארגון כמו חברת אם – ש.ש.) אז הוא זה שצריך לשלם את שכרם עבור הייצוג.
– אם יש טשטוש גבולות אין אופטימיזציה, לכן צריך להפריד בין הבעלות לניהול. דירקטוריון צריך להגן על העסק גם מפני הבעלים.
– איכות הניהול הייתה עולה עשרות מונים לו השקפתם של מנהלים ושל בעלי שליטה הייתה כמו שלי. אבל זה לא המצב, בעלי שליטה לא רוצים להאציל את סמכויותיהם לאחרים. אני בעד יישום המלצות וועדת גושן (ועדה שהמליצה על קוד של מימשל תאגידי בישראל – ש.ש.), אבל אני נמצא בדעת מיעוט בקרב המנכ"לים ובעלי השליטה.
יהי זכרו ברוך.
