רבים הם כיום הכנסים והדיונים שעניינם מימשל תאגידי בישראל. רק החודש נכחתי בשניים כאלו: האחד התנהל בבורסה לניירות ערך ודן בתספורות האג"חים; השני, כנס הדירקטורים השנתי של המי"ל, התרחש בשבוע שלאחריו. הדמיון בין הרכבי המרצים – תמהיל של אקדמיה, כלכלה ומשפט – היה רב; הם גם פזמו בדרך כלל את אותו פזמון:
"מי שמגייס אג"ח הוא זה שמיצה את יכולותיו בבנקים, לכן מדובר בכסף יקר שהריבית עליו גבוהה." סח לשומעיו עו"ד רם כספי בכנס הראשון. "המלווים (כספים כנגד הנפקת אג"ח – ש.ש.) מקבלים עבור כספם תשואה גבוהה אשר נועדה לרפד את הסיכון שהם לוקחים. כרית הביטחון שלהם היא התשואה העודפת.", החרה החזיק אחריו תאומו, עו"ד פיני רובין, בכנס השני.
"לשוק ההון אין יכולת פעולה יעילה במצבים של חדלות פרעון. זאת, בניגוד לבנקים שיש להם יכולת מובנית להגיע להסדרי פרישה." אמר פרופסור אמיר ברנע לשומעיו בכנס הראשון. "שוק ההון בישראל אינו ערוך למצבים של חדלות פרעון, בניגוד לבנקים אשר מפעילים מחלקות ל'אשראים מיוחדים'", גילה ד"ר שלמה נס לבאי הכנס השני.
וכך המשיכו ועלו דובריהם של שני הכנסים, חלקם דיבר בשבחי השיטה על פיה מתנהל שוק ההון, אחרים הדגישו את ליקוייה. אך הרי אלו כאלו מעלים דברים של טעם. שוק ההון הוא מערכת מורכבת של איזונים ובלמים (שחוקים למחצה) ותמיד אפשר יהיה להעדיף תפיסת עולם אחת על פני תפיסת עולם אחרת (למשל, נכונות ליטול סיכון כדי לפרוץ לשווקים חדשים, אל מול שמרנות שנועדה לשמור על כספי חסכונות ארוכי טווח). ההתאמות שמתבצעות חדשות לבקרים הן תוצאה של הלכי רוח המושפעים מלחצו של הציבור המגיב לאירועים נקודתיים, על פי רוב אירועי משבר, בהם השיטה נחשפת בחולשתה.
או אז מבצעים רפורמה ומטליאים קרע גדול מדי שכבר קשה לחיות אתו. מחזקים בורג רגולטורי שאולי התרופף יתר על המידה, כמו המלצותיה של וועדת הריכוזיות. אבל המהות לא באמת משתנה, כי דפוסי הניהול הבסיסיים של שוק ההון ממשיכים לעמוד על מכונם. בחלוף הימים שוב יתגלו בקיעים, אולי בנקודה כואבת אחרת. דעת הקהל תזעק, יבוצעו רפורמות והטלאות, וחוזר חלילה. תעשיית הכנסים, כך נראה לנו, לא באמת תיפגע. תמיד אפשר יהיה לנהל יום דיונים שלם על יתרונות וחסרונות של פרוצדורה כזו או אחרת.
