גם בסקטור הפרטי יש לא מעט מינויים ממניעים לא ענייניים; אלה יוצרים בעייה מוסרית, פוגעים במורל הארגוני ובמנגנוני הקידום ומשבשים את תהליכי הניהול ואת תפקוד הארגון
עוד לא נדמו ההדים שעלו בעקבות ההחלטה להגיש כתב אישום נגד צחי הנגבי על שביצע מינויים פוליטיים למכביר והנה צץ לו דו"ח מבקר נוסף הנוגע למינויים ברשות לעסקים קטנים ובינוניים. אין זה פלא, המבקר רק צריך להחליט איפה הוא רוצה לבדוק, במקרים רבים הוא ימצא שם מינויים פוליטיים.
התופעה היא כה רווחת וכל כך הושרשה בשירות הציבורי עד כי ייקח שנים למגר אותה, אם בכלל. דו"חות מבקר ותקשורת העוינת מינויים פוליטיים, בהם אין בהם די. גם כתבי אישום לא יחסמו את התופעה. כל אלו לכל היותר יהפכו את הממנים פוליטית למתוחכמים יותר וזהירים יותר.
נגד צחי הנגבי יוגש כתב אישום וטוב שכך, כי במינויים הפוליטיים הוא בעצם שיחד את דורשי טובתו, ועוד עם הכסף שלי. הנגבי המתוסכל יודע שהוא לא לבד, רבים נהגו ונוהגים כמוהו, כך היה מקובל. אבל עליו להבין כי כתב האישום מוגש דווקא נגדו כי היועץ המשפטי מעריך שבידיו יש מספיק ראיות כדי להעמידו לדין. הנגבי לא רק ביצע מינויים פוליטיים, הוא גם רץ לספר לחברה.
אך לא רק במגזר הציבורי יש מינויים פוליטיים, גם בסקטור הפרטי יש לא מעט כאלה, גם באמצעי התקשורת שכה עוינים, ובצדק, את המינויים הפוליטיים. אך עליהם בדרך כלל לא מדברים, מחוסר עניין לציבור. מינויים כאלו נתפסים כעניינו הפנימי של הארגון בו הם מתרחשים. אם הארגון אינו ציבורי, הבעיה כביכול היא בעייתם של בעליו של אותו ארגון. טובת ההנאה ממומנת מכספיהם, לא מכספיו של הציבור. אך טובת הנאה היא עדיין טובת הנאה.
מינוי פוליטי בהגדרתו הרחבה הוא לא רק זה שמרפד אנשים בעלי עוצמה מפלגתית היכולים להשפיע על מעמדו של הממנה. מינוי פוליטי בעינינו הוא כל מינוי של אדם לתפקיד הנובע ממניעים לא ענייניים. למינוי כזה נודעת חומרה יתירה אם אותו אדם לא מתאים לתפקיד לו מונה. אלו הם 'מנויים פוליטיים' כי הם קשורים ל'פוליטיקה הארגונית'.
המדובר למשל בקידום של אדם לתפקיד כיוון שהוא "אומר הן" נצחי לכל ציוץ של המנכ"ל, מתן תפקיד של ראש לישכה למי שהמנכ"ל נהנה מחסדיה, מינוי בנו של הבעלים לסמנכ"ל, או מתן תפקיד מפתה בשלוחה בחו"ל למי שעשוי לאיים על מעמד המנהל מבית. דוגמאות רבות נוספות אחרות לא חסרות.
אלו מינויים משיקולים לא ענייניים. הם יוצרים בעיה מוסרית, הם פוגעים במורל הארגוני, הם משבשים את תהליכי הניהול התקין, הם פוגעים במנגנוני הקידום וכמובן משבשים את תפקוד היחידה שאותה מנהל אדם לא מתאים. לכך יש להוסיף את העוול שנגרם לעובדי אותה יחידה שזכו במנהל לא ראוי, על כל המשתמע מכך ככל שהדברים נוגעים לרמת תפקודם ואיכות חייהם בכלל.
אך מינויים כאלו בדרך כלל לא זוכים לגינוי אמיתי. גם בעיתון הפנימי של הארגון לא יכתבו על כך. מדברים עליהם בחדרי חדרים ובמסדרונות הארגון. לחרושת השמועות הארגונית בדרך כלל אין די עוצמה להסיר את רוע הגזירה, כי ארגון אינו מערכת דמוקרטית. חופש הביטוי מוגבל, אין שוויון – יש שווים ושווים יותר, יש נותני הוראות ויש מבצעים. הזכות הדמוקרטית היחידה היא הזכות להצטרף לארגון או לעזוב אותו. משעה שהחלטת לחיות בקרבו, קיבלת על עצמך לחיות במערכת בעלת מאפיינים דמוקרטיים מוגבלים.
על כן במרבית המקרים המערכות הארגוניות השונות נאלצות להמשיך ולחיות עם התופעה המכוערת של 'מינויים פוליטיים' ולהכילה בתוכם, כחלק מההוויה האנושית המרכיבה כל ארגון.
