שתי ידיעות, אחת בעקבות רעותה, פרצו היום (יום רביעי) בחדווה לדוא"ל שלי. האחת נשלחה מאתר דה מרקר. כותרתה בישרה לי כי "סקר TGI מאשר כי החשיפה לדה מרקר גדולה יותר משני העיתונים הכלכליים האחרים גם יחד". הכותרת של הידיעה השנייה, שנשלחה מהאתר של גלובס, הייתה לא פחות עולצת: "סקר TGI: גלובס מנצח בעתונות הכלכלית – היחיד שזינק במחצית השנייה של 2009."
כל עיתון לקח מהסקר את מה שמשרת את צרכיו המסחריים. דה מרקר סיפר שתפוצתו כפולה משל גלובס. גלובס סיפר שהוא היחיד שצמח בחצי השנה האחרונה.
טבעי שארגונים מבקשים להציג את יתרונותיהם ולהצניע את חסרונותיהם. לשם כך הם מפעילים מערכות שיווק הכוללות פרסום ויחסי ציבור. מצד שני העיתונות, בעיקר הכלכלית, מבקשת לגלות מה באמת מתרחש אצלם. את מה שמסתתר מאחורי המסך השיווקי.
אבל כאשר העניין נוגע להם עצמם העיתונים נוהגים בדיוק כפי שנוהגים מושאי סיקורם. ובמקרה זה, זה לא בסדר, ממש לא בסדר.
למה?
כי עיתונים הם לא ארגונים רגילים. עיתון איכותי הוא גוף חוקר ומבקר. אי אפשר לעשות זאת בצורה ראויה אם באים בידיים לא נקיות, כמו ששופט צריך להקפיד על ניקיון כפיו יותר מאשר אזרח רגיל.
ארגון רגיל יודע שהעיתונות החוקרת יכול לחשוף את ערוותו, אך מי יבקר את העיתונות? זאת יכולים לעשות רק העתונים המתחרים. אך הקורא, המאזין או הצופה יחשוד תמיד בביקורת כזו, כי אולי יש לה אג'נדה – ניגוח המתחרה.
ואותו קורא, מאזין או צופה, צודק יהיה בתחושתו. כי העיתונים, בסופו של דבר, כן משרתים אג'נדה. יש להם שיקולים מסחריים והם מקדמים אותם בריש גלי. שתי הידיעות החגיגיות, המציגות באופן מוטה לטובתם את תוצאות הסקר, הן דוגמה מובהקת לכך.
ברגע הראשון שראיתי את שתי הידיעות חיוך רחב כיסה את פני, זה באמת היה משעשע; אבל במחשבה שנייה מדובר בזלזול באינטליגנציה. הרי הקורא הממוצע מבין שבמגרש המשחקים הזה לא נשמרים כללי האתיקה העיתונאית. עורך בכיר של עיתון כלכלי אכן הודה בפני ביושר שזה המצב, שהמערכות משרתות אג'נדה מסחרית, ושמקצועית הוא מרגיש עם זה רע.
למה הם צריכים את זה? הרי כולם יודעים שזו בדיחה שאינה מוסיפה כבוד לא לדה מרקר, לא לגלובס ולא לעתונות בכלל, כי כולם נוהגים כך.
כנראה שאין תשובה הגיונית. למרות שמדובר בדרך כלל באנשים נבונים ושקולים הרי כשהדבר נוגע להתמודדות במגרשם קופצים להם הפיוזים, האמוציה תופסת את מקום ההיגיון ומן הסתם יעלה הטיעון השכיח: "הם התחילו". האם גם עורכי עיתונים, בכירים ככל שיהיו, הם כאחד האדם?
